|
אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים 162. בערב, אחרי
סגירת הבנק, כשיצאו המזכיר והגזבר, אמר הראשון לשני: "זה לי עשרים שנה אני
עובד את הכרסן שלנו. כל אותן השנים נשאתי רשעותו ושתקתי. היום פקעה סוף-סוף סבלנותי, עמדתי וכתבתי לו הכל." "מה כתבת
לו?" "הכל כתבתי... כתבתי, שאין כמותו גס-רוח; כתבתי שאין כמותו
רשע עריץ; כתבתי שכולנו שונאים אותו... כל מה שסוער בליבי זה עשרים שנה כתבתי." "פרא-אדם!"
נתן עליו הגזבר בקולו, "היום כתבת לו ומחר יגרש אותך מן הבנק." "מחר יגרש
אותי?" נבהל המזכיר, "מה ראית?" "ואתה מה
דעתך? – ברכות יניח לך על ראשך כשיקרא מכתבך?" "מה פירוש
כשיקרא מכתבי?" תמה המזכיר, "כיצד יבוא המכתב לידו?" תמה גם הגזבר: "לא
אמרת שמכתב כזה וכזה כתבת לו?" נחה דעתו של
המזכיר והחזיר: "ודאי כתבתי. אבל כלום שלחתי?"
|