|
אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים 159. משה בן-מנחם שימש פנקסן לסוחר עשיר, שלא
ידע לכבד פקידו זה כראוי לו [לחינם תולה הבדיחה בוקי סריקי בברנארד, בעליו של
בן-מנחם: הוא ידע היטב את ערכו של פקידו זה ונהג בו כבוד רב. עיין מ' קיזרלינג, ""Moses
Mendelson
לייפציג 1881, עמ' 24 וגם עמ'
108.] פעם אחת אמר לו לבן-מנחם אחד ממקורביו: "ראה,
אתה אומר תמיד: 'ישרים דרכי ה' ', ומה יושר הוא זה, שאדם גס כאדוניך נתן לו אלהים עושר רב, ולחכם גדול שכמותך לא נתן כלום?" החזיר לו בן-מנחם: "אדרבה, מכאן
ראיה, ש'ישרים דרכי ה' '. אילמלא לא נתן
עושר לאדוני, מהיכן היה אדם זה חי. ואילו אני – מה צורך יש לי בעושר? חכמתי עומדת
לי." [יהודה ייטלש,
בן-זמנו של בן-מנחם, מספר בדיחה נאה זו בנוסח אחר: אמרו לו לבן-מנחם: "פלא הדבר שאתה
משמש מזכיר ופנקסן לאדם, שאינו מגיע לקרסוליך, ולא אתה בעליו!" החזיר בן-מנחם: "אילמלי אני בעליו, מה היה עושה לביתו, ולהיות מזכיר ופנקסן
אינו מוכשר כלל?"] (ביכורי-העיתים לשנת תק"ץ,
עמ' 75)
|