|
אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים 156. בנקאי עשיר סנט
במזכירו, שהוא מאחר לבוא לבנק. "אין אני
אשם בדבר," התנצל המזכיר, "שינה תוקפת עלי." "צא וספר
לתינוקות!" קיפחו הבנקאי, "גם אני בשר ודם, ואף-על-פי-כן אני קם
כל-יום בחמש ולא בתשע." "ריבוני,"
החזיר לו המזכיר, "כך נאה לך, שהרי תיכף משעת קימה אתה יודע, שבנקאי עשיר
אתה. ואילו אני – דייני אם מתשע ואילך אני יודע, שמזכירך אני..."
|