|
אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים 154. שיחה של
בעל-בית ופועל: בעל-בית: "הגיעה
השעה לסתום את החורים בביתי [לשעבר, כשלא היו מצויים בעיירות-ליטא אלא בתי-עץ
בלבד וגם לא נהגו לטוח את הקירות מבפנים, היו מביאים
בפרוס הסתיו אזוב יבש וסותמים את החורים שבין קורה לקורה, כדי לחצוץ בפני הרוחות
והקור של החורף]. כמה אתה מבקש בשכרך?" פועל: "רובל
אני מבקש בשכרי." בעל-בית: "לא
שבעים וחמש קופיקות לקחת מאת שכני?" פועל: "אם
כך רצונך, לא אקח גם מאתך אלא שבעים וחמש קופיקות." בעל-בית:" ולמה ביקשת תחילה רובל שלם?" פועל: "אינה
דומה סתימה ברובל לסתימה בשבעים וחמש קופיקות." בעל-בית: "פירוש:
בשבעים וחמש קופיקות אתה עושה מלאכתך רמייה?" פועל: "חס
וחלילה! אלא בשבעים וחמש קופיקות אני סותם מקום שצריך לסתום, ואילו ברובל שלם
אני סותם גם מקום שלא צריך לסתום."
|