|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 120. שמחת-תורה ראו לעשיר עבריין, שהוא מרקד
לפני התורה בהתלהבות עצומה. אמרו לו: "כיצד עבריין שכמותך מרקד לפני התורה?" החזיר העשיר העבריין: "אי אתם
יודעים, רבותי, כמה חביבה עלי התורה. תחילת עושרי הימנה. לפני כמה שנים היה
מעשה: לוויתי וכפרתי. נתבעתי לדין ופסק הרב, שלפי דינה של תורה אני חייב שבועה. מיד
נשבעתי ונפטרתי..."
|