|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 119. אחד תבע מחברו מאה רובל, והלה כפר. הלכו
אל הרב לדין ופסק הרב שהנתבע חייב שבועה. נשבע הנתבע ונפטר. וכשיצאו שניהם מלפני
הרב, אמר התובע לנתבע: "אין אלהים בלבבך; בשביל
מאה "קרבּוֹנים" נשבעת שבועת-שווא." החזיר לו הנתבע: "ואתה יש לך אלהים בלבבך? בשביל מאה "קרבּוֹנים" הבאת את חברך
לידי שבועת-שווא."
|