|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 113. מעשה בחנווני, שנעשו עסקיו רעים ועמד
משלם. הצדיק עליו חברו את הדין ואמר: "כך נאה לו, בשביל שהיה מחלל שבת." אמרו לו: "מה עניין שמיטה אצל
חילול-שבת?" הסביר הלה: "אילמלא
לא היתה חנותו פתוחה בשבת כבחול, מובטחני, שלא היה
צריך לשמט אלא לאחר שנתיים..."
|