|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 111. מעשה באחד, שתבע חוב מחברו, ופסק לו
הנתבע פסוק שני שבשיר-השירים. נענה התובע ואמר: "כל ימי הייתי מתקשה בדבר
אחד. ידעתי, מה צורך יש ליהודי בראש, – להניח עליו תפילין. ידעתי מה צורך יש
לגוי בראש, – להניח עליו חבילת-שחת, שהוא מביא לבהמתו. ידעתי, מה צורך יש לגוי
באחור, – ליתן מקום לשררה להלקות. אבל לא ידעתי, מה צורך יש ליהודי באחור. עכשיו
אני יודע: ליתן מקום לבעלי-חובות לגבות את חובם..."
|