|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 110. סוחר שמט. למחר נכנס אצלו בעל-חוב לתבוע
את חובו. נתן עליו השמטן בקולו וצעק: "רשע, צא
מביתי. אסור להסתכל בפניך." אמרו לו לשמטן: "לא דייך ששמטת את
כספו, אלא שאתה גם קורא לו רשע ומגרשו מביתך." החזיר השמטן:
"יודע אני בו, שלא הלוה לי כספו אלא על-מנת כך שאם לא אפרע לו ירוצץ את גולגלתי, ואדם האומר לרוצץ גולגלתו
של חברו רשע גמור הוא ואסור להסתכל בפניו."
|