|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 106. סוחר שמט. למחר נכנס אצלו בעל-חוב ותבע
ממנו "בקולות וברקים". אמר לו השמטן: "גשה ושקה לי באותו מקום!" רתח הלה וצעק: "חצוף!
"גמילות-חסד" הוא ממוני בידך." היסה אותו השמטן
והחזיר לו: "ידידי, לא לחינם טרח הקדוש ברוך-הוא וחילק אותו מקום לשניים:
אחד למלוים בריבית, ואחד – לגומלי-חסדים."
|