|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 100. סוחר שמט ורבים חללים הפיל. וכשנתכנסו
בעלי-החובות לתבוע את ממונם נחבא הוא חדר לפנים מחדר, ואל התובעים יצאה אשתו, אשה בריאה ובעלת-בשר. כיוון שראוה בעלי-החובות התחילו
פורטים את נשייהם ומפסיקים איש את חברו. אמרה להם האשה: "יהודים, טרחה של חינם אתם טורחים. מכרו את בעלי
לעבד ואותי לשפחה, – ממון אין לנו." היה שם פקח אחד, נענה ואמר: "כל
ימי, כשהגעתי למה שמסופר בגמרא [שבת נג, א]:
"מעשה באחד, שמתה עליו אשתו והניחה בן לינוק, ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדין כשני דדי-אשה והיניק את
בנו", – הייתי תמה: מה טעם שינה הקדוש ברוך-הוא על אותו אדם סדרי-בראשית?
מוטב, שהיה נותן לו ממון, כדי שיהא סיפק בידו לשכור מינקת לבנו? עכשיו נתרצה לי
קושיה חמורה זו. מנהגו של עולם כך: דדים – הילך, ממון – אף לא פרוטה אחת..."
|