|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 98. מהימן גדול היה רבי יחיאל ודלתותיהם של
כל הבנקים היו פתוחות לפניו, והיה נוטל מבנק זה ונותן לזה, וחוזר ונוטל מזה
ונותן לזה. כך נהג כל ימיו: נוטל ונותן, נוטל ונותן. לסוף שמט. נתכנסו אצלו מנהלי הבנקים ואמרו
לו: "רבי יחיאל, היתכן? אדם חשוב כמותך?" נתכעס רבי יחיאל והחזיר להם: "רבותי,
מה אני בעיניכם? שמא שמש או משרת אני לכם, שאהיה רץ עד זיקנה
ועד שיבה מבנק לבנק, כדי ליטול מזה וליתן לזה? דייכם, שטרחתי עד עתה; מעכשיו לכו
וטלו בעצמכם זה מזה."
|