|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 95. מנהג-קדמונים נהוג בקצת
עיירות: אדם מישראל ששמט, קנאים קושרים עז בשער ביתו מבחוץ, והיא נוגחת ימין
ושמאל ופועה: "מה-מה-מה". והרי זה סימן
לבריות: פלוני בן-פלוני שמט. ויהי היום ואחד מחשובי-העיירה הקיץ
משנתו שלא בעיתו: פעיית "מה" עלתה באוזניו. ירד מעל מיטתו, נתעטף ופתח חלונו וראה: עז
קשורה בשער ביתו מבחוץ, והיא נוגחת ימין ושמאל ופועה, ואנשים ונשים וטף סובבים
אותה. לבש החשוב כעס גדול וצעק: "לצים!
מה לעז זו בשער-ביתי? כלום שמיטה אני קורא?" ותוך כדי-דיבור נמלך והוסיף: "מילא,
בדיעבד, כיוון שהיא כבר קשורה ופועה – תהא קשורה ותהא פועה..."
|