|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 94. חשוב אחד מחשובי-העיר דק ומצא, שכבר
הגיעה לו השעה לפשוט את הרגל ולבלוע בבת-אחת כל הפקדונות
וההשלשות שבידו. לאחר שהחליט כך, אמר לאשתו, שמחר יתעלם מן העיר עד שתשתוק הסערה
מעליו. בו ביום נכנסה אצלו אלמנה זקנה על-מנת
להפקיד בידו חמישים רובל – הונה מכל עמלה, ומצאה את אשתו בבית. חסה זו על הזקנה
ואמרה לה: "לכי לך; בעלי טרוד בעסקים גדולים ואין שעתו פנויה לפקדונות פעוטים כאלה." שמע החשוב את השיחה ויצא מחדרו ולקח מאת
הזקנה את פקדונהּ. וכשהיא נפטרה והלכה לה התחילה אשתו
שופכת עליו חמתה: "רשע מרושע! אין אלהים בלבך! עניה עלובה כזו אתה גוזל." נתן הוא עליה בקולו: "בהמה בצורת
חמור! אם עניה היא אתן לה נדבה רובל, שני רובלים, אבל
לא חמישים."
|