|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 84. חנווני לאריג היה יורד כל שנה ליריד של ניז'ני, קונה מאת גוי מכרו סחורה לשנה שלימה וחותם על השטר
את שמו עברית, משום שלא ידע כתב-המדינה. לשנה הבאה היה פורע שטרו
של אשתקד ולוקח שוב סחורה לשנה שלימה וחוזר וחותם עברית על שטר חדש. כך נהג כמה וכמה שנים. לסוף שמט – לא בא
ליריד ולא פרע את השטר. וכשנתבע לדין טען: "לא חתימה שלי היא זו." מיד הזמין הדיין מומחה יהודי לבדוק את
החתימה. בא המומחה, עיין בשטר ומצא חתום: "עננו ביום קראנו". ונפטר הלקוח ולא שילם. וכשיצא מבית-הדין אמר לו בנו: "אבא,
מה ראית לחתום דווקא 'עננו ביום קראנו'?" החזיר לו האב: "הרי זה כתוב מפורש
ב"הקפה אחרונה"..."
|