|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 79. סוחר זקן חלה, וכשהרגיש שמלאך-המוות
עומד מראשותיו קרא לבנו ופרט לו כמה וכמה ממונות גדולים וקטנים, שיש לו בידי
אחרים. לאחר שסיים אמר לו הבן: "אבא, שמא תפרט את הממונות, שיש לאחרים
בידך?" גנח החולה מחמת עייפות והחזיר: "אין
צורך. דבר זה יפרטו הם כשתגיע שעתם שלהם..." (בנוסח אחר שמע
אחד-העם בדיחה זו מפי גוטלובר. עי' אחד-העם, "פרקי זכרונות
ואגרות", תל-אביב תרצ"א, עמ' 46-47).
|