|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 77. בחבורה של יהודים שיבחו חכמת
הבּוכהלטריה. נענה אחד מן החבורה: "עורבא
פרח!... אבא, עליו השלום, לא למד חכמה זו מימיו, ואף-על-פי-כן לא היה כמותו
דייקן בחשבונות." "דהיינו?" "דהיינו? פנקס קטן היה לו לאבא,
עליו השלום, ובו היה רושם כל עסקי-הממונות שלו.
הלוה את מי-שהוא מאה זוז, מיד רשם: 'ג' פרשה תולדות. פלוני בן-פלוני חייב
מאה זוז'. גבה לאחר שבוע את המלוה, מיד חזר ורשם: 'מה שכתוב לעיל, שפלוני בן-פלוני חייב
מאה זוז – שקר וכזב'."
|