|
לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים 63. מהגר יהודי עמד בניו-יורק סמוך לבנק
מפורסם ומכר נקניקים. ניגש אליו בן-עירו ושאל: "מה מצב עסקיך?" השיב בעל-הנקניקים: "ברוך-השם! כבר
שמור לי כאן, בבנק, קצת כסף להרחבת-העסק." "אם-כך," אמר לו בן-עירו, "עשה
עמדי טובה והלווני עשרה דולרים." "חלילה!" סירב בעל-הנקניקים, "אסור
לי." "מה פירוש אסור?" תמה
בן-עירו. הסביר לו בעל-הנקניקים: "הסכם יש
ביני ובין הבנק, שלא נקפח זה את זה: הוא אסור במכירת-נקניקים, ואני אסור
בעסקי-הלוואות."
|