|
קבלנים, בורסאים וספסרים; סוחרים
וסרסורים; חנוונים ותגרנים; קונים ומוכרים 30. חנווני מוכר-בגדים הניח את בנו בחנות
והלך לבית-המדרש לאמר קדיש אחרי אביו. קודם שיצא אמר לבנו: "אם יבוא אדם
לקנות חליפה, הסתכל בפתקה שעליה והווה מחשב רובל אחד כנגד כל נקודה שבפתקה." שמע הבן ונענע לו בראשו. כשחזר החנווני מבית-המדרש מסר לו בנו
עשרה רובלים, מחיר חליפה שמכר. תמה החנווני: "עשרה רובלים? חליפה יקרה כזו
לא היתה לי בחנות." "אבא," אמר לו הבן, "הרי
הפתקה." נסתכל החנווני בפתקה וצהבו פניו: "ברוכים הזבובים!..."
|