|
קבלנים, בורסאים וספסרים; סוחרים
וסרסורים; חנוונים ותגרנים; קונים ומוכרים 23. סיטוני לבגדי-נשים ישב ודן עם סוכנו: מה
יעשה וייפּטר משלושים החולצות, שנשארו לו מעונת-הקיץ? הרהר הסוכן ושאל: "בכמה אומר מר
למכרן?" השיב הסיטוני: "לי עולה כל חולצה
חמישה רובלים. מסכים אני להפסיד רובל שלם בכל אחת מהן, ובלבד שאפטר מכולן." נענה הסוכן ואמר: "זאת נעשה. נשלח
את החולצות לפרובינציה הנידחה, למעולים שבלקוחותינו. חמש
חולצות נשלח, ובמכתב-הלווי נכתוב כך: 'אנו מתכבדים לשלוח למעלתו ארבע
חולצות מובחרות שבמובחרות, חמישה רובלים החולצה'. יודע ומכיר אני את אחינו, בני
אברהם, יצחק ויעקב: ימצאו חמש חולצות במקום ארבע – יאכלו ענווים וישבעו. ואנחנו את דמינו נקבל: עשרים רובל מאת כל לקוח
– הרי ארבעה רובלים החולצה, כרצונו של מר." "יפה דרשת!" הסכים הסיטוני. לא היו שבועות מועטים והסוכן שאל את
בעליו, אם כבר נתקבלו דמי החולצות? גנח
הסיטוני ואמר: "אוי, חביבי, רמאים בני-רמאים הם לקוחותינו היפים שבפרובינציה
הנידחה. איש-איש מהם החזיר ארבע חולצות ופיתקה
בצידן: "כבר עבר זמנן"...
|