|
קבלנים, בורסאים וספסרים;
סוחרים וסרסורים; חנוונים ותגרנים; קונים ומוכרים 18. שניים שהשעה היתה
דחוקה להם נמלכו ללכת יחדיו ליריד של ניז'ני [עיר
רוסית עתיקה, מפורסמת בירידה הגדול], מקום שמאות יהודים מתפרנסים מן האוויר, שמא
יזמין הקדוש ברוך-הוא קצת פרנסה גם להם. אמרו והלכו ובאו לשם. עבר יום, יומיים, שבוע – אין כלום. וכל
ערב וערב, כשהם שבים ריקם לפונדקם, שניהם יושבים ודואגים: מחר, מחרתיים תכלה
פרוטה מן הכיס – ותקווה אין. פעם אחת, קודם צהריים, בשעת כובד מקח-וממכר,
פגש אחד מהם את חברו כשהוא נישא בכרכרה ומזרז את העגלון שימהר לנסוע. בר-מזל – נאנח הלה אנחה של קנאה. ולערב כשנזדמנו שוב לפונדקם, פתח
ה"בר-מזל" ראשון בקינה: "עוד יום עבר לבטלה, היריד מסתיים –
ותקווה אין." העמיד בו חברו עיניים תמהות: "אם
כן, למה זה מיהרת היום כל-כך?" נאנח הראשון: "לא עליך, ידידי.
קיבתי לקויה... בשוק אחזוני צירים וחבלים, במחילה... מה יכולתי עשה? להלוך עד
לפונדקנו ברגל?..."
|