|
קבלנים, בורסאים וספסרים;
סוחרים וסרסורים; חנוונים ותגרנים; קונים ומוכרים 5. שבת אחרי שינה של צהריים יצאו קבלן
מפורסם ומשכיל מפורסם לטייל. אמר הקבלן למשכיל: "על הקבלנות הראשונה שלי
אתה שואל... כל מה שירשתי מבית-אבא הפסדתי
בה, וגם ממונם של אחרים קברתי בבור-צרה זו." "ומה היתה
תקנתך?" שאל המשכיל. "כמעשה כל הקבלנים עשיתי. ביקשתי
ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה מזו. ראשית-כל לקחתי דמי-קדימה, כנהוג. מקצת נתתי
לבעלי-החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת-הבית..." "וקבלנות זו היא שהעשירה
אותך?" הפסיקו המשכיל. "לא דובים ולא יער... בה הפסדתי עוד יותר." "ומה עשית?" "כמעשה כל הקבלנים שוב עשיתי.
ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה גם מזו.
ראשית-כל לקחתי דמי-קדימה, כנהוג. מקצת נתתי לבעלי-החובות ומקצת הנחתי
לעסק ולפרנסת-הבית..." "וקבלנות זו?" חזר המשכיל
והפסיקו. "זו הפסדהּ ברי מלכתחילה." "אם-כן", תמה המשכיל,
"מה סופו של דבר?" לגלג עליו הקבלן: "אי אתה יודע
סופו של דבר? סוף אדם למוּת..."
|