ספר

עדות, זיכרון וביוגרפיה

דוד רקנטי נולד בסלוניקי בכ״ח בחשוון תרפ״ד, 28 באוקטובר 1923, להוריו אברהם בן שמואל ובתיה קנטי. הוא נקרא דוד על שם אחי אביו, הבכור שמואל, שנפטר לפני לידתו. בילדותו היה תינוק אדמוני ורזה, אך לדבריו גדל והתחזק.

בגיל ארבע או חמש החל ללמוד בגן ילדים עברי בסלוניקי. לאחר מכן למד בבית הספר של ועד הקהילה, ובהמשך בבית הספר "אלשיך", שבו ניתן דגש מיוחד לצרפתית וליוונית, לצד לימודי דת. הוא מתאר ילדות שמחה שכללה משחקים רבים עם חברים ושכנים.

בראשית תרצ״ג, 1933, נסע אביו לארץ ישראל כדי להכין את עליית המשפחה, אך לאחר שחזר לסלוניקי התעכבה העלייה. המשפחה עלתה לבסוף לארץ ברכבת, דרך איסטנבול, אנקרה, חלב וביירות, והגיעה לנמל חיפה לאחר מסע של ארבעה ימים.

העלייה לא נבעה, לדבריו, מאנטישמיות או מקשיים כלכליים, אלא מרעיון ציוני ומעורבות משפחתית עמוקה בתנועה הציונית בסלוניקי. אביו היה נשיא ההסתדרות המזרחית בעיר וראש הסתדרות הציונים הרוויזיוניסטים ביוון, ואמו נשאה בתפקיד באגודת הנשים "התחיה". בית המשפחה שימש מוקד לפעילות ציונית ולסיוע למשפחות שביקשו לעלות לארץ ישראל.

המשפחה התיישבה בתל אביב, ברחוב פרדיננד לסל, כיום רחוב החלוצים. אביו החל לעבוד כסוכן ביטוח, ואמו עבדה במשק הבית.

דוד למד בבית הספר "תחכמוני", שבו היו אז כ 900 תלמידים. בתחילה התקשה בלימודים, בעיקר בעברית, תנ״ך, חיבור, גמרא וחשבון, בעוד שבאנגלית היה לו קל יותר בזכות ידיעת הצרפתית. לאחר כשנתיים כבר היה ראש קבוצת הכדור יד וממנהיגי הכיתה, והשתתף בתחרויות ספורט ובפעילות חברתית בבית הספר.

סיפור חיים המתאר מעבר מילדות יהודית ספרדית בסלוניקי לחיים עבריים וציוניים בתל אביב, כאשר הציונות והעלייה לארץ הן ציר מרכזי בזיכרונות המשפחתיים.

1

3012