|
ספר |
|
|
ספרי קודש ויהדות |
|
|
ספר הדרת זקנים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ארמית |
|
|
ליורנו |
|
|
דפוס אליהו בן אמוזג וחברו הי"ו |
|
|
1855 |
|
|
תרמ"ד |
|
|
|
|
|
|
|
|
מתוך אדרא זוטא קבלה |
|
|
296.312 הדר |
|
|
שנת הוצאה לאור משוער 1855 |
|
|
בן רובי נולד בסלוניקי, ירושלים של הבלקן, ובסופו של דבר הפך לאזרח ישראלי. הוא הסופר היחיד של רומנים בלדינו (ככל הידוע לי) לאחר השואה, אם כי ישנם זיכרונות רבים של ספרדים (ביוונית, איטלקית ועברית) ויש כמות קטנה של שירה בלדינו. לבן רובי הייתה גם תוכנית רדיו בלדינו בשנות ה-50, והוא פרסם אנתולוגיה של שיחות הרדיו שלו. בנוסף, הוא כתב ופרסם שניים או שלושה מחזות ורומנים שהוא מכנה 'נובלות' או 'רומנסוס'. הספר שאדון בו נקרא 'רומנסו', אך איני בטוח כיצד זה הופך אותו לשונה מרומן. ייתכן שהנושא נחשב קליל יותר על ידי הסופר. הוא סובסד על ידי אגודת ניצולי יהודים יוונים וקיים בשתי מהדורות. כיום הוא נדיר מאוד, ונמצא אולי בשלוש עד ארבע ספריות ברחבי העולם. על כריכת הנייר הזולה והמתפוררת יש ציור של נחש על הכריכה, ובתוך עמוד השער אזהרה: " מכיוון שבשנת 1945 העולם לא עשה הכל כדי להשמיד לחלוטין את הנחש המפלצתי של היטלר, הסכנה שנראה אותו יום אחד יוצא משנתו הדוממת אורבת מעל האנושות!". כתיב הספר אינו בלדינו סטנדרטי, אלא מראה השפעות צרפתיות, איטלקיות וקסטיליאניות. כותרת יצירה זו משנת 1953, "סודו של האילם " , יכולה אולי להיות קשורה לשקט הקרב של ספרות הפרוזה בלדינו. כשם שהעולם הספרדי השתתק לאחר השואה (בשל מותם של סופרים וגם קהל קוראים לשירה, למחזות ולסיפורת), כך גם רומן זה עוסק בדמות שבאושוויץ נדהמה מטראומותיה או סירבה לדבר במחאה על מה שראה סביבה. באמצעות סדרה של ניסים ותמיכתם של חברים טובים, "אל מודו" שורד את המחנה ואת המלחמה, חוזר לסלוניקי ומגלה אותה ריקה מיהודים, הרוסה ובית הקברות היהודי שלה נעקר והרוס. זהו רומן רומנטי במובן של סופים טובים: הוא חוזר לבית הקברות כדי לחפור אוצר שהחביא שם, לרגלי רבו האהוב, ולמרות שרוב הקברים הושחתו ונבזזו, הוא מוצא את האוצר ומצליח למכור אותו. כעת, כאדם עשיר, הוא יוצא לצרפת בחיפוש אחר אהובתו האבודה. לאחר שמצא אותה בדרום צרפת, הם מתחילים חיים חדשים. בסופו של דבר, זה אולי לא רומן אוטוביוגרפי או ריאליסטי, וגם לא ספרות עמוקה, אבל הוא מבטא את משאלת הלב של מישהו שהיה קרוב לשואה. הוא היה פופולרי מספיק כדי שתורגם לצרפתית בשנות השבעים, וסביר להניח שלמעשה,יותר אנשים יקראו את התרגום הצרפתי,Le Muet de Auschwitz , מאשר המקור. בהמשך לסקירת ספרות השואה הספרדית-מזרחית, אנו עוברים מרומנטיקה לריאליזם ומיוון לתוניסיה |
|
|
|
|
|
1 |
|
|
|
|
|
2936 |
|