|
גילויים וממצאים מאוצרות המכון לאדינו
בספרות הרבנית ד"ר
אבנר פרץ נוסף לספרות הרבנית המקורית בלאדינו (למשל, הנהגת החיים - ריג'ימיינטו די לה ב'ידה,
שלוניקי שכ"ד (1564)) והספרות הרבנית המתורגמת ללאדינו (למשל, שולחן הפנים, שלוניקי שכ"ח
(1568)), נמצאים קטעים רבים בלאדינו הפזורים בתוך הספרות הרבנית לדורותיה.
הטקסטים האלה מכסים את כל תקופת הקיום של הלאדינו, למן התקופה שלפני גירוש ספרד
ועד ימינו אנו. מרביתם הם עדויות שנרשמו בבתי דין מפי עדים דוברי לאדינו בלשונם
המקורית. מתוך כך הם מהווים עדות לדיבור החי של השפה בקהילות שונות ובתקופות
שונות. הם מעניינים גם מבחינת תכנם, משום שלא אחת עולים מתוכם סיפורים אנושיים
מרתקים. עולם המחקר לא הרבה לעסוק בפן הזה של תרבות הלאדינו, כנראה בשל הנגישות
הנמוכה וקושי האיתור של קטעים כאלה. במכון מעלה אדומים יש בידינו מאות רבות של
קטעים כאלה ואנו מבקשים לפרסם קומץ מתוכם. אנו פותחים בקטע מתוך ספרות הדורות
האחרונים: טביעתה
של ספינת הסוחר "סיזאי-נור" בימי מלחמת
יוון – תורכיה * ד"ר אבנר פרץ אחד העניינים ההלכתיים הקשים ביותר המעסיקים את בתי
הדין הרבניים בכל הדורות הוא "התרת עגונה". עגונה היא אשה נשואה שבעלה נעלם ואבדו עקבותיו – בשל מלחמה, טביעה בים,
רצח בידי שודדים, אבדן קשר בעקבות נסיעה לארצות רחוקות ועוד. אשה כזו לא תוכל להנשא אלא אם כן
יקבע בית הדין בוודאות את מותו של הבעל. לשם כך נזקק בית הדין לאיסוף ראיות,
ישירות ועקיפות, מפי יהודים ומפי גויים,
עד שיוכל לקבוע בוודאות את מות האיש, מבלי שיצור סיכון לממזרות (לידת ילד
לאיש אחר בעוד הבעל החוקי בחיים). פעולה כזו של בית דין קרויה "התרת
עגונה". זוהי מצווה גדולה, אך מחייבת זהירות רבה באיסוף הראיות והצלבתן עד
לאימות המוחלט של המוות. בספר נושא האפוד לר'
רבי דוד פיפאנו (שאלוניקי
1851 – סופיה 1925), סימן ל', מופיע עניין כזה של התרת עגונה שבו משובצים עדויות
ומסמכים בלאדינו. ר' דוד פיפאנו היה אחד מאחרוני
הרבנים הגדולים שהוציאה מתוכה הקהילה המפוארת של שלוניקי. בשנת 1899 עזב את שאלוניקי ועבר לכהן כרב העיר וכאב בית-דין בסופיה, בולגריה.
בשנת 1921 התמנה לרבה הראשי של בולגריה. לפי המובא
בספר, בא לפני בית הדין בקושטא ביום י"ב לחודש אב תרפ"א (1921), אהרן סימו תושב רוסג'וק ומסר עדות זו
(הבלטנו את שמות האנשים והמקומות): לייו אנטיס דוס אנייוס אי מידייו אין טורנאנדו די מילאנו אה איזמיר אינקונטרי אליי אה נסים ישראל חזן נאסידו
די ייאמבול
קי לו קונוסיאה קומו מירקאדיר
די בוייאס אי די קאשאס דיזדי לונגו טיימפו
סיינדו איל סי אפאריז'ו אה
פארטיר קון און ב'אפור די אונה קומפאנייה טורקה, לייו
לו קונסיז'י די נון אירסי קון אקיל ב'אפור,
מה איל קארגו סו רופה סי אינבארקו
אי פארטייו. פאסאנדו אונוס קואנטוס דיאס סופי קי סי פונדייו איל
באפור. "Yo antes dos anyos i medio en tornando de Milano
a Izmir enkontri ayi a Nisim Israel Hazan nasido de Yambol ke lo konosia komo merkader de
boyas i de kashas dezde longo tiempo, siendo el se aparejo a partir kon un
vapor de una kompaniya turka, yo lo
konseji de non irse kon akel vapor, ma el kargo su ropa, se enbarko i partio.
Pasando unos kuantos dias supi ke se fundio el vapor". [תרגום עברי: "אני, לפני שנתיים וחצי בשובי ממילאנו לאזמיר פגשתי שם את נסים ישראל חזן יליד יאמבול שהכרתיו כסוחר בצבעים וקופסאות מזה זמן רב. מאחר
שהתכוון להפליג בספינה של חברה תורכית, יעצתי לו לצאת באותה ספינה, אך הוא העמיס
את סחורתו, עלה על הספינה והפליג. חלפו ימים אחדים ונודע לי כי טבעה
הספינה"] הימים הם ימי מלחמת יוון תורכיה, לאחר
מלחמת העולם הראשונה. במהלכה תקפו הצדדים גם אניות סוחר של הצד השני. כך ארע גם
לאוניה התורכית שבה הפליג מאזמיר הסוחר ישראל נסים
חזן, למרות עצת ידידו, העד אהרון סימו (Semo). אל העדות העקיפה הזו מצטרפת עדות שמיעה מפי חייל יווני שהשתתף
בהטבעתה של אונית הסוחר התורכית. העדות הזו מגיעה באמצעות מכתב ששלח חיים בארון מדימוטיקה לידידו בפיליפופולי.
המכתב, הכתוב ספניולית, הובא לפני בית הדין ופיפאנו
מצטט את הקטעים הרלבאנטיים, שמהם אנו לומדים על שם הספינה התורכית ושם ספינת
המלחמה היוונית שהטביעה אותה וכן על העובדה החשובה שאיש מנוסעי הספינה המוטבעת
לא ניצל. וזה לשון המכתב: אויי און סולדאדו גריגו די לה ארמאדה
גריגה. אינטרי אוטרו, קונטו אויי אין איל קאפ'י אה סוס קומפאניירוס קי לו אינטורנאב'אן לו סיגיינטי: "לייו", דיזי איל סולדאדו גריגו, "אנטיס און אנייו אי מידייו, אונה דימאנייאנה דיל מיז פיברואר,
1919, אלאס סייטי אי מידייה או אוג'ו דילה מאנייאנה, איסטאנדו אין איל ב'אפור די גירה
גריגו "באטאליון",
רימארקי איל אסירקאמיינטו
די און ב'אפוריקו. נואיסטרו
ב'אפור "פאנטאליאון"
סאלייו די לה איזלה אלמוס, אי איב'אמוס
קונטרה איל ב'אפוריקו קי ביניאה
אינפ'רינטי די נוזוטרוס,
קי סאלייו מויי סיגורו די אזמיר. פאסאנדו מידייה אורה דיספואיס קי איל ב'אפוריקו סי איזו רימארקאר, איל
סי אסירקו אי ב'ידי קי פ'ואי איל ב'אפור "סיזאי - נור" די לה קומפאנייה
די חאג'י דאאוד, קי ייו מויי ביין קונוסיאה. ראפורטאנדו איסטו אה נואיסטרו שים, טוב'ימוס איל אורדין די טיראר סוב'רי איל, אי אין אינטירב'אלו די דוס מינוטוס איל ב'אפוריקו פ'ואי פ'ונדידו פור לוס גולפיס די נואיסטרו טירו סין פואידיר סאלב'ארסי, ני אונו, סיאה דיל איקיפאז'י או די לוס ב'יאז'אדוריס. אפינאס דישימוס פאסאר קינזי מינוטוס, קי איל ב'אפוריקו סי אונדייו. נואיסטרו ב'אפור "באטאלייון" סי רינדייו אה
איל מיזמו לוגאר פור קונסטאטאר
איל אונדימיינטו". איל מיזמו סולדאדו גריגו קונטו מונג'וס
אוטרוס איב'ינימיינטוס, מה
לייו מי אינטיריסי אה דימאנדאר פור לוקי סי ראפורטאב'ה אה איל ב'אפור "סיזאי - נור", אי איל אינסיסטייו
אי מי דייו לה מאס גראנדי סיירטיטוד פור לו אריב'ה איסקריטו וכו'. Oyi un soldado
grego de la armada. Entre otro,
konto oy en el kafe a sus kompanieros ke lo entornavan lo sigiente:
"Yo" dize el soldado grego,
"antes un anyo i medio, una demanyana del mez de februar 1919, a las
siete i media o ocho de la manyana, estando en el vapor de gerra grego Batalion,
remarki el aserkamiento de un vaporiko. Nuestro vapor Pantaleon salio de la
izla Almos, i ivamos kontra el
vaporiko ke vinia enfrente de nozotros, ke salio muy seguro de Izmir. Pasando media ora despues ke el
vaporiko se izo remarkar, el se aserko i vidi ke fue el vapor Sezai-Nur
de la kompaniya de Hadji Daud,
ke yo muy bien konosia. Raportando esto a nuestro shef tuvimos el orden de
tirar sovre el, en intervalo de dos minutos el vaporiko fue fundido por
los golpes de nuestro tiro sin pueder salvarse ni uno, sea del ekipaje o de los
viajadores. Apenas deshimos pasar kinze minutos, ke el vaporiko se undio.
Nuestro vapor Batalion se rendio a el mizmo lugar por konstatar el
undamiento". El mizmo
soldado grego konto munchos otros
evenimientos, ma yo me enteresi a demandar por loke se raportava a el vapor Sezai-Nur,
i el insistio i me dio la mas grande siertitud por lo arriva eskrito etc. [תרגום עברי:
שמעתי חייל יווני מן הצי. בין היתר, סיפר היום בבית הקפה לחבריו שהקיפוהו את
הדברים הבאים: "אני" אומר החייל היווני, "לפני שנה וחצי, בוקר אחד
בחודש פברואר 1919, בשבע וחצי או שמונה בבוקרת בהיותי בספינת המלחמה היוונית
"פנטאליאון" (או "באטאליון"),
הבחנתי בהתקרבותה של ספינה קטנה. ספינתנו ה"פנטאליאון"
יצאה מן האי "אלמוס" ושטנו לעבר הספינה
הקטנה שבאה אל מולנו, ואשר יצאה, קרוב לוודאי, מאזמיר.
חלפה חצי שעה מאז הבחנו בספינה הקטנה, היא קרבה וראיתי כי הייתה זו הספינה
"סזאי נור" של חברת חאג'י
דאוד, שהכרתיה היטב. בדווחנו על כך למפקד נצטווינו לירות עליה, בפרק זמן של שתי
דקות טבעה הספינה בשל פגיעות הירי שלנו, מבלי שיכול היה להינצל איש, לא מן הצוות
ולא מקרב הנוסעים. לא חלפו יותר מחמש עשרה דקות, והספינה טבעה. ספינתנו ה"פנטאליאון" שבה לאותו מקום עצמו כדי לוודא את
הטביעה". אותו חייל יווני עצמו, סיפר על עוד אירועים רבים אחרים,
אך אני התעניינתי לחקור על מה שמסר אודות הספינה "סזאי
נור", והוא עמד על כך והבטיחני במלוא הוודאות על נכונות כל מה שכתבתי לעיל וכו'] לבסוף, קיבל
בית הדין אישור רשמי של משרד הימייה התורכי בקוספולי
על טביעת האוניה "סיזאי נור" ובה התאריך
המדויק של האירוע: 7 בפברואר 1919. התעודה המקורית נכתבה כמובן בתורכית ובספרו
של פיפאנו היא מובאת בתרגום לספניולית ועברית: די לה ב'יריפיקאסייון איג'ה אין לוס ריגיסטרוס סי ב'יאי קונפ'ורמי לה אורדינאנסה אופ'יסייאלה דיל מיניסטרו די לה מארינה, קי איל ב'אפור "סיזאי נור",
איל קואל פארטייו די איזמיר פארה קוסטאן, איל 7 פיברואר 1919, אין סו ב'יאז'י סי
אונדייו אין
לה מאר בלאנקה קון
סוס ב'יאז'אדוריס, אי לה רופה
די מירקאדיריס קארגאדה אין
איל. ע"כ "De la verifikasion echa en los registros se vee konforme
la ordenansa ofisiala del ministro de
la marina, ke el vapor Sezai-Nur, el kual partio de Izmir para Kostan, el 7 Februar 1919, en su viaje se undio en la mar blanka
kon sus viajadores, i la ropa de merkaderes kargada en el". [תרגום עברי: "מן העדות המאושרת שנרשמה ביומנים,
נראה לפי ההכרזה הרשמית של משרד הימייה כי הספינה "סזאי
נור" אשר יצאה מאזמיר בדרכה לקוסטאן
(איסטנבול) ב-7 בפברואר 1919, טבעה בדרכה בים הלבן עם נוסעיה ועם כל הסחורה
שהייתה עליה"] עתה מתעוררת השאלה ההלכתית, האם ניתן
להתיר מעגינות את אשת ישראל נסים חזן, בהסתמך על עדויות אלה, כשלש שנים לאחר
היעלמותו של הסוחר. אך עניין זה חורג מן הגבולות שקבענו לעצמנו: להביא לפניכם
טקסטים בעלי עניין בלאדינו מתוך הספרות הרבנית. * פורסם ב"אקי
ירושלים" מס' 64 (2000) |