|
לכבוד ט"ו
בשבט פיוט
שבתאי לט"ו בשבט אבנר
פרץ במאמר שפרסם
לאחרונה ד"ר בועז הוס לרגל ט"ו בשבט במוסף ספרות ואמנות של "הארץ"
והנושא את הכותרת "ראש השנה לאילן, הלא הוא שבתי צבי", עוסק
המחבר בשרשיו של מנהג "סדר ט"ו בשבט" הנחוג בעיקר בקרב הספרדים
ועדות המזרח. הסדר הזה שיש בו משום חיקוי של סדר ליל הפסח (לרבות שתיית ארבע
כוסות, קריאת פסוקים וקטעים מן המקורות, שעליהם מתווספות תפילות וכוונות קבליות,
תוך אכילת פירות), מצא את ביטויו בספרֵי "פרי עץ הדר" שנפוצו בהרבה
מהדורות ונוסחאות. שורשם של המנהגים והמקראה המלווה אותם בספרים האלה הוא, כפי
שמציין בועז הוס, בספר הידוע "חמדת ימים", למחבר שזהותו עלומה, ושנדפס
לראשונה באיזמיר בשנים תצ"א-תצ"ב (1732-1731). לדבריו: "תכלית
סדר ט"ו בשבט, על פי ספר 'חמדת ימים', הוא תיקון החטאים שפגמו בעולם העליון
– אכילת פירות בלא ברכה, שפיכת זרע לבטלה, ובעיקר אכילת פרי עץ הדעת על ידי אדם
הראשון. תיקון ט"ו בשבט מכוון להעלות את ניצוצות הקדושה שנתפזרו על ידי
חטאים אלה, לכלול אותם חזרה ב'הדר עץ החיים' ולהביא בכך לגאולה". על אופיו
השבתאי הנסתר של ספר "חמדת ימים" עמד כבר במאה הי"ח יעקב עמדן.
כמי שנלחם מלחמת חורמה בשבתאים הנסתרים, הוקיע את הספר הזה וחשף את הכוונות
השבתאיות הגלומות בו (בין היתר הוא מכיל שלושה פיוטים לנתן העזתי, נביאו של שבתי
צבי). עמדתו הנחרצת בלמה את התפשטות הספר במרכז אירופה ומזרחה ועימו גם את מנהג
סדר ט"ו בשבט הלקוח ממנו. המנהג נפוץ במידה מסויימת אצל חסידי מזרח אירופה,
אך עיקר תפוצתו, כאמור, הייתה בקרב יהודי המזרח. העובדה
שמנהגי סדר ליל ט"ו בשבט, במתכונת המשוכללת הזו, לא נודעו קודם הופעת
"חמדת ימים", מצביעה על כך שמקורם כנראה שבתאי. חיזוק לכך אנו מוצאים
בספרות ה"דונמה" – חסידי שבתי צבי שהמירו בעקבותיו דתם לאסלאם ונותרו
הם וצאצאיהם במשך דורות כת נבדלת בתוכו, המאמינה במשיח שבתי צבי ומצפה לשובו.
בימים אלה הופיע בהוצאת מכון מעלה אדומים הספר "מים אש ואהב"ה –
גאזלים ושירים מסטיים אחרים של השבתאים", המכיל פיוטים מתוך כתבי יד של
ספרות הדונמה. בועז הוס
מצטט במאמרו את דברי החוקר יוסף פנטון (אשר נתפרסמו בקובץ ה"חלום
ושברו", בעריכת רחל אליאור), המצביע על כך שבכתב יד הרוורד 80 (על כתב היד
הזה ר' במבוא לספרנו הנ"ל 'מים אש ואהב"ה'), בין מאות פיוטי הדונמה,
נמצאו גם שני פיוטים מוקדשים ל"ראש השנה לאילן". מאחד הפיוטים מצוטטת בכתה"י
הכותרת בלבד, אולם השני מובא במלואו (פיוט מס' 570 בכתה"י הנ"ל). עיון
בו מלמד כי הוא מופיע גם בקובץ "שירות ותשבחות של השבתאים" שהוציאו
בתש"ח יצחק בן צבי, גרשום שלום ומשה אטיאש (פיוט מס' 227 שם) אף כי שם אין
הוא נושא כותרת המשייכת אותו לט"ו בשבט. כפי שכותב
הוס, ניתן ללמוד מכך, "שט"ו בשבט אכן נחוג כחג שבתאי, לכבודו של שבתי
צבי ובתקווה להשלמת הגאולה על ידו". הפיוט השבתאי, שאת נוסחו המלא ותרגומו האמנותי
לעברית אנו מביאים להלן, אכן מביע את התקווה לשיבתו של שבתי צבי כדי להביא את
הגאולה השלמה. בין מחרוזות השיר נזכרים פת ופירות שונים (בלאדינו ובתורכית)
הנאכלים תוך אמירת הפיוט – מנהג מקביל למנהגי סדר ט"ו בשבט בספר "חמדת
ימים". את הנוסח
המובא להלן הכנתי על פי השוואת שני הנוסחים הנזכרים לעיל ובתעתיק לכתיב הלאדינו
הנהוג בדורות האחרונים. את הטקסט מקדים צילום תחילת הפיוט מתוך כת"י
הרוורד. הפיוט נושא אקרוסטיכון אלפא-ביתי המובלט אצלנו בראשי המחרוזות. הטורים
הם בני שתים עשרה הברות.
|
