יוסף
אברהם פאפו מתרגם פיוט פופולארי ללאדינו * ד"ר אבנר פרץ הפיוט "אם
אפס" נמנה עם הז'אנר "עקידה" - פיוטים המתארים את עקידת
יצחק. הוא אחד מן הפיוטים היחידים פרי עטם של משוררי אשכנז (גרמניה) שזכה להיכנס
למחזור הספרדי (אל תוך הסליחות)
והתחבב מאוד על קהילות הספרדים. הפיוט התחבר בידי ר' אפרים בן יצחק מרגנסבורג,
מגדולי בעלי התוספות בגרמניה (1175-1110).
במחזורי הספרדים מיוחס הפיוט בטעות לפייטן אשכנזי אחר: ר' אפרים בן יעקב מבונא
(בון). שם הפייטן רשום כפי שתוכלו להיווכח להלן באקרוסטיכון של ראשי המחרוזות. הפיוט זכה
לתרגומים אחדים ללאדינו, מהם תרגומי בבואה (קאלק) ומהם תרגומים מודרניים שנעשו
ברובם בידי חזנים במאה העשרים לצורך זמרה בבתי הכנסת. התרגומים האחרונים, שיש
להם זכות עמידה כפיוטים עצמאיים בלאדינו, נרשמו בידי אלנה רומירו בקטלוג הקופלאס
שלה (Bibliografia
analitica de ediciones de coplas sefardies, Madrid, 1992). המתעניין יוכל למצוא שם את החומר הרלבנטי באמצעות האינדקסים
של הקטלוג. לתופעה הזו
של תרגומים מודרניים לפיוטי המחזור התייחסתי כבר במאמרי בגיליון 62 של "אקי
ירושלים": Una version djudea-espanyola del piyut
"Mi kamoha".
הבאנו שם את מה שנראה היה כגילוי ראשון של מגמה זו, עוד בשנת 1902, בידי החזן
אליעזר בן נסים מרוסג'וק שבבולגריה. והנה,
לאחרונה הפנה את תשומת לבי ידידי דב הכהן לשני פיוטים נוספים, גם הם מרוסג'וק,
הכתובים בנוסח המודרני ואשר קדמו לפיוט זה. באחד משני הפיוטים, המצויים בספריית
יד בן צבי, זומנה לנו הפתעה נעימה: מחבר הנוסח העברי איננו הפעם חזן או רב אלא
הסופר המשכיל יוסף אברהם פאפו, איש רוסג'וק. חזן בית הכנסת שלמה שם טוב אלמליח
הזמין אצלו את תרגום הפיוט "אם אפס" לקראת הימים הנוראים של שנת
תרנ"ד (1894). הפיוט נדפס בדף בודד מקופל לשנים ומכיל ארבעה עמודים. יש
להניח כי הדף חולק למתפללי בית הכנסת באותה שנה. שיתוף הפעולה
הזה שבין חזן לבין משורר מודרני, מתגלה כמוצלח ביותר. החזנים שנטלו עליהם בדורות
הבאים מלאכת תרגום כזו לא הצטיינו תמיד ביכולת אמנותית מרשימה ותרגומיהם נושאים לעתים
אופי של חרזנות פשוטה. לא כן הדבר כשמדובר במשורר משיעור הקומה של יוסף אברהם
פאפו. לאיכות יצירתו של פאפו יכולים אנו להתוודע באמצעות מחזהו התנכ"י לה
ב'ינייה די נבות (כרם נבות). ככל שמתקדמת במכון מעלה אדומים עבודת האסוף
והפענוח של חומר ספרותי פרי עטו של פאפו, מתגלה האיש כאחד היוצרים הגדולים
בלאדינו. בתוך המחזה הנזכר משובצים לא מעט קטעי תפילה מסורתיים ומקוריים שבהם
ניכרת יכולתו של פאפו לעצב בצורה יפה וגמישה טקסטים דתיים. תרגומו לפיוט
"אם אפס" המובא להלן במקור באותיות רש"י, בתעתיק לאותיות
עבריות מרובעות ובתעתיק לכתב לאטיני, איננו תרגום פשוט אלא יציקה חדשה של הפיוט
לתבנית מודרנית. בכך מקבל הפיוט את האופי הנדרש לשיטתה של אלנה רומירו (ראה
מאמרנו הנזכר, באקי ירושלים 62) כדי
לשייכו לז'אנר הקופלאס בלאדינו. המאפיינים הבולטים הם בקצרה: הלשון המודרנית,
השתחררות מן המליציות הכבדה של המקור, כתיבה סטרופית שקולה (שבע הברות בכל טור),
חריזה זוגית א-א ב-ב לעומת החרוז האחיד של הסטרופות במקור א-א-א-א. הפיוט המקורי
כתוב בשיטת השיבוץ: הטור האחרון של
כל סטרופה הוא ציטוט של פסוק או חלק פסוק מן התנ"ך. פאפו משחרר עצמו
לחלוטין מזיקה זו ובכך מעניק לפיוט שטף זרימה המעביר את סיפור המעשה היטב
לקוראים/מתפללים דוברי הלאדינו. ההקפדה על המשקל מאפשרת ביצוע מוסיקלי נוח ובלתי
מאולץ בידי החזן וקהל מתפללי בית הכנסת.
המאמר פורסם באקי ירושלים גיליון 65, (ינואר
2001). |