ח ד ש !
אקילנה
מחזה קלאסי מן
הרנסנס
בתרגום אמנותי
של אבנר פרץ
ובליווי שבעה
חיתוכי עץ מאת
יעקב פינס
מהדורה
ביבליופילית מצומצמת
מחיר: 120
ש"ח
|
ב ר ת ו ל ו מ ה ד ה ט
ו ר ס נ א ה א ר וֹ אַ קִּ י לָ נָ ה תרגם מספרדית א ב נ ר פ ר ץ חיתוכי עץ י ע ק ב פ י נ ס מכון מעלה אדומים
"אקילנה", מחזהו של ברתולומה
דה טורס נהארו, מן הבולטים ופורצי הדרך של המחזאות הספרדית של הרנסנס, מוגש לקורא
העברי בתרגומו המעולה של אבנר פרץ. המבוא שהוסיף המתרגם לספר מאיר עינינו בכל
האמור בתופעה תרבותית ראויה לציון: הופעתם בדפוס של שלושה מחזות מוקדמים בלאדינו
באותיות עבריות, בהם המחזה המוגש בזה, הרבה לפני שנדפס מחזה אחר באותיות עבריות
בעברית או ביידיש. התופעה מעידה על ערנות והתעדכנות תרבותית של צאצאי מגורשי
ספרד גם בדורות שאחרי הגירוש.
|
||||
|
ד"ר
אבנר פרץ: חוקר של
ספרות לאדינו ותולדותיה. עמית קרייטמן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. משורר
ומתרגם. בין המעטים הכותבים היום שירה מקורית מודרנית בלאדינו. פרסם עד היום שני
ספרי שירה דו-לשוניים (לאדינו-עברית): "עשן ואפר"
(1986), "חקל
תפוחין" (1996). שיריו מתפרסמים בבמות ספרותיות חשובות בעולם ההיספאני.
ב-1989 זכה בפרס ראשון ובמדליית זהב בתחרות שירה לירית בינלאומית באיים הקנריים
שנטלו בה חלק למעלה מאלף משוררים. על מחקרו בספרות לאדינו קיבל את פרס סדן לשנת
תשנ"ח. |
|||
|
מתרגומיו מלאדינו: "פרח צחור - מסע בנתיבי
הרומנסה", אנתולוגיה מוערת של רומנסות בלאדינו (1989); "זר שירי עם
מפי יהודי ספרד" (1992); משה העליון, "במחנות המוות", שלוש
פואמות בלאדינו (2000); משה העליון, "בשדות מואב ופלשת", מחזה ואפוס
מקראיים (2003); יוסף אברהם פאפו, "כרם נבות", מחזה
מקראי-פיוטי-קלסיציסטי, (2003); מ"ד גאון "פואיזיאס" (2004); מתרגומיו מספרדית: "ברק פז - 87 סונטים ספרדיים מן
הברוק" (2004). |
||||
|
יעקב פינס: נולד
ב1917- בהקסטר שעל גדות הווזר בגרמניה. צאצא למשפחת פינטו הספרדית מהולנד מבחירי
האמנים בישראל. ד"ר גדעון עפרת מכנה אותו "מר חיתוך עץ". הכינוי
הזה הינו עדות למעמד הבכיר הראשון והמיוחד
שרכש לו בישראל ביובל השנים האחרונות.
התמקדותו בענף זה של הגרפיקה האמנותית סייעה לו למצות את היכולות האישיות
ולהגיע לשכלול מירבי בתחום. עפרת וכמוהו אחרים מצביעים על שרשיו של פינס
באקספרסיוניזם הדרמטי והאפוקליפטי, שאותם קיבל ממורו, יעקב שטיינהרט. פינס לא
התנתק משרשים אלה אך פרש את נופו הרחק מהם. תוך שהוא יונק השפעות מאמנות חיתוך העץ
היפנית, יצר פינס את שפתו העצמית המאפיינת מזה שנים את עבודותיו. אותה יכולת
להתפתחות ויצירת שפה עצמאית מבלי לבעוט בעברו, מבלי להתנתק משרשיו, חוזרת ונשנית
בעבודות השמן שלו. |
||||
|
תרומתו
של פינס לחברה בישראל בדור זה ובדורות הבאים מוצאת ביטויה גם בהענקת האוסף
המונומנטלי של אמנות המזרח הרחוק שעליו שקד כל ימיו כאספן-מומחה. אוסף זה, מן
החשובים מסוגו בעולם, ימצא משכנו במוזיאון ישראל וישמש אבן שואבת לדורות צעירים
שיתוודעו באמצעותו לאמנות גדולה. |
|
|||
|
כותבת עליו פרופ' זיוה עמישי-מייזלש: "יעקב פינס הנו
דוגמא לשילוב נדיר של אמן דגול והומניסט מלומד, סוג האמן שהיה מקובל בימי
הרנסנס. אך יתירה על זאת, היא נדיבות ליבו הגדולה המוצאת ביטויה הן בנכונותו
להעניק לכל וללמד, שלא על מנת לקבל פרס, את רזי האמנות היפנית, והן בהענקת האוסף
החשוב שלו לאומה". |
||||
