חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

קג. תפח: אמר רבי יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר: בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה... ותמת אשתי בערב (יחזקאל פרק כד פסוקים טז עד יח) וכתוב: "הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם" (יחזקאל פרק כד פסוק כא).

אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו, שנאמר: "אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך" (איוב פרק יח פסוק ו). רבי יוסי בר' חנינא אמר: פסיעותיו מתקצרות, שנאמר: "יצרו צעדי אונו" (איוב פרק יח פסוק ז). רבי אבהו אומר: עצתו נופלת, שנאמר: "ותשליכהו עצתו" (איוב פרק יח פסוק ז).

פירושים:

אור חשך באהלו – בשביל אהלו, זו אשתו.

מקורות

גמרא. אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן: אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה. מותרת לשלמה – דמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך. ואסורה לאדניה – דהדיוט הוא. אבישג מאי היא? דכתיב: והמלך דוד זקן בא בימים וגו' ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' (מלכים א' א') וכתיב: ויבקשו נערה יפה וגו' (מלכים א' א') וכתיב: והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו (מלכים א' א'), אמרה: נינסבן! אמר לה: אסירת לי. – אמרה ליה: חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט. – אמר להו: קראו לי לבת שבע. וכתיב: ותבא בת שבע אל המלך החדרה (מלכים א' א'). אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות. אמר רב שמן בר אבא: בא וראה כמה קשין גירושין, שהרי דוד המלך התירו לו לייחד, ולא התירו לו לגרש.

אמר רבי אליעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם (מלאכי ב') וכתיב: ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך (מלאכי ב'). אמר רבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר: אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר: ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (משלי כ"ב). ואמר רבי יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר: בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך (יחזקאל כ"ד) וכתיב: ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב (יחזקאל כ"ד) וכתיב: הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם (יחזקאל כ"ד). אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שמתה אשתו בימיו – עולם חשך בעדו, שנאמר: אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך (איוב י"ח). רבי יוסי בר חנינא אמר: פסיעותיו מתקצרות, שנאמר: יצרו צעדי אונו (איוב י"ח). רבי אבהו אמר: עצתו נופלת, שנאמר: ותשליכהו עצתו (איוב י"ח). אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים ס"ח) (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים, אל תיקרי בכושרות – אלא בכי ושירות). איני? והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני! – לא קשיא; הא – בזווג ראשון, הא – בזווג שני.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

קד. תפח: אמר רבי שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה, חוץ מאשת נעורים, שנאמר: ואשת נעורים כי תמאס (ישעיהו פרק נד פסוק ו). שנה לו רב יהודה לרב יצחק בנו: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: "ושמח מאשת נעוריך (משלי פרק ה פסוק יח) אמר לו: כגון מי? אמר לו: כגון אמך.

מקורות

אמר רבי שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה, חוץ מאשת נעורים, שנאמר: ואשת נעורים כי תמאס (ישעיהו נ"ד). מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך (משלי ה') – אמר לו: כגון מאן? – אמר לו: כגון אמך. איני? והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים (קהלת ז'), ואמר לו: כגון מאן? – ואמר לו: כגון אמך! – מיתקף תקיפא, עיבורי מעברא במלה. אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב: אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר: כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו (ישעיהו נ"ד).

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמודים א-ב

קה. תפח: שנו: אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה. אין איש מת אלא לאשתו – שנאמר: וימת אלימלך איש נעמי (רות פרק א פסוק ג), ואין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר: ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל (בראשית פרק מח פסוק ז).

מקורות

תנא: אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה. אין איש מת אלא לאשתו – שנאמר: וימת אלימלך איש נעמי רות א', ואין אשה מתה אלא לבעלה – שנאמר: ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל (בראשית מ"ח).

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד ב

קו. תפח: כל הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה – לסוף היא קוברתו.

מקורות

ביאליק רושם כמקור: אבות דרבי נתן ב וצריך להיות ג

הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה או שתמות וישא את אחותה לסוף שקוברתו וכן היא שנתנה עיניה בבעלה שימות ותינשא לאחר לסוף שקוברה.

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ה הלכה י

רבי עקיבא אומר כל הנוטל פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות: הוא היה אומר המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה סוף שהוא אומר לאמתו: הוא היה אומר החובט פתו בקרקע והמפזר מעותיו בחמתו אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות: הוא היה אומר הקורע את בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שיעבוד עבודת אלילים שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו קרע את בגדיך ולמחר אומר לו עבוד עבודה זרה [והולך ועובד ע"ז]: הוא היה אומר הנותן עיניו באשתו שתמות וירשנה או שתמות וישא את אחותה וכל הנותן עיניו באחיו שימות וישא את אשתו סוף שקוברין אותו בחייהן עליו הכתוב אומר חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י' ח'):

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ג ד"ה

רבי יהושע בן קרחה אומר אם נשאת אשה בנערותך והולידה לך ומתה שלא תשב לך ותאמר דיי אלא בזקנותך הרבה פריה ורביה כי אינך יודע: הוא היה אומר הנותן עיניו באשתו שמא תמות ויירשנה או שמא תמות ויקח לו אשה אחרת סופה לקברו. וכן הנותנת עיניה בבעלה שמא ימות ותירשנו ותקח לה איש אחר סופו לקוברה. היה גמול חסד ואמת ואעשה כפועל שלא יהו אומר עני הוא וסופו ליצרך לבריות. [הזורק מעותיו והטורף פתו בחמתו סופו להצטרך לבריות]. המשבר את כליו והקורע את בגדיו כאילו עובד ע"ז שהיום אומר לו יצרו שבר את כליך וקרע כסותך ולמחר הוא אומר לו לך ועבוד ע"ז והוא שומע לו:

אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ד ד"ה

הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה או שתמות וישא את אחותה לסוף שקוברתו וכן היא שנתנה עיניה בבעלה שימות ותינשא לאחר לסוף שקוברה

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ה הלכה י

קז. תפח: אמרו בשם רב: מהו שנאמר: "בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות (דברים פרק כח פסוק לב) – זו אשת-האב.

פירושים:

אשת האב – אשה שנייה

מקורות

אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנינא: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא.

אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא.

בר הדיא מפשר חלמי הוה, מאן דיהיב ליה אגרא – מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא – מפשר ליה לגריעותא. אביי ורבא חזו חלמא, אביי יהיב ליה זוזא ורבא לא יהיב ליה. אמרי ליה: אקרינן בחלמין: שורך טבוח לעיניך וגו' (דברים כ"ח). לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך, לאביי אמר ליה: מרווח עסקך, ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך. אמרי ליה: אקרינן: בנים ובנות תוליד וגו' (דברים כ"ח), לרבא – אמר ליה כבישותיה, לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישי, ומינסבן בנתך לעלמא, ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה. אקריין: בניך ובנתיך נתנים לעם אחר (דברים כ"ח), לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישין, את אמרת לקריבך, והיא אמרה לקריבה, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, דהוי כעם אחר. לרבא אמר ליה: דביתהו שכיבא, ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי, דאמר רבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: מאי דכתיב בניך ובנתיך נתנים לעם אחר – זו אשת האב. אקרינן בחלמין: לך אכל בשמחה לחמך (קהלת ט'), לאביי אמר ליה: מרווח עסקך, ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדוא דלבך. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך, טבחת ולא אכלת, ושתית וקרית לפכוחי פחדך. אקרינן: זרע רב תוציא השדה (דברים כ"ח), לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה. אקרינן: זיתים יהיו לך בכל גבולך וגו' (דברים כ"ח), לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה. אקרינן: וראו כל עמי הארץ וגו' (דברים כ"ח), לאביי אמר ליה: נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית, אימתך נפלת בעלמא. לרבא אמר ליה: בדיינא דמלכא אתבר, ומתפסת בגנבי, ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך. למחר אתבר בדיינא דמלכא, ואתו ותפשי ליה לרבא. אמרי ליה: חזן חסא על פום דני. לאביי אמר ליה: עיף עסקך כחסא, לרבא אמר ליה: מריר עסקך כי חסא. אמרי ליה: חזן בשרא על פום דני. לאביי אמר ליה: בסים חמרך ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך. לרבא אמר ליה: תקיף חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא למיכל ביה. אמרי ליה: חזן חביתא דתלי בדיקלא, לאביי אמר ליה: מדלי עסקך כדיקלא. לרבא אמר ליה: חלי עסקך כתמרי. אמרי ליה: חזן רומנא דקדחי אפום דני, לאביי אמר ליה: עשיק עסקך כרומנא. לרבא אמר ליה: קאוי עסקך כרומנא. אמרי ליה: חזן חביתא דנפל לבירא, לאביי אמר ליה: מתבעי עסקך, כדאמר נפל פתא בבירא ולא אשתכח. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ושדית ליה לבירא. אמרי ליה: חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער, לאביי אמר ליה: מלכא הוית, וקאי אמורא עלך. לרבא אמר ליה: פטר חמור גהיט מתפילך. אמר ליה: לדידי חזי לי ואיתיה! – אמר ליה: וא"ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נו עמוד א