|
צט.
תפח. שנינו: היה ר'י מאיר אומר:
כשם שיש דעות במאכל ובמשתה, כך יש דעות בנשים; יש-לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו
וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא; ויש לך אדם
שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת
כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי שלו
מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטוָה בשוק, ופרומה משני
צדדיה, ורוחצת במקום שבני אדם רוחצין – זו מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר... ושלחה
מביתו..." (דברים פרק כד פסוק א) והלכה והיתה
לאיש אחר (דברים פרק כד פסוק א) – הכתוב קראו אחר, לומר, שאין זה בן זוגו של
ראשון: זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו. זכה השני מוציאה,
שנאמר: "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת" (דברים פרק כד פסוק
א), ואם לאו קוברתו, שנאמר: "או כי ימות האיש
האחרון" (דברים פרק כד פסוק א), כדַי הוא במיתה שהכניסה
לתוך ביתו.
פירושים:
דעות
במאכל – מדות ומנהגים בעניני
אכילה.
בנשים
– בעניני אישות.
וזורקו
– את הכוס.
מדת
פפוס בן יהודה – שהיה
מקנא לאשתו הרבה.
וזורקו
– את הזבוב.
תמחוי
– קערה של מאכל.
ופרומה
משני צדדיה – בגדה פתוח אצל שני אצילי ידיה.
|
מקורות
משנה.
בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר (דברים כ"ד);
ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ר' עקיבא
אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו (דברים
כ"ד).
גמרא.
תניא, אמרו בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר דבר! אמרו להם בית שמאי: והלא
כבר נאמר ערות! אמרו להם בית הלל: אם נאמר ערות ולא נאמר דבר, הייתי אומר
משום ערוה תצא משום דבר לא תצא, לכך נאמר דבר;
ואילו נאמר דבר ולא נאמר ערות, הייתי אומר משום דבר תנשא
לאחר ומשום ערוה לא תנשא
לאחר, לכך נאמר ערות. ובית שמאי האי דבר מאי עבדי ליה? נאמר כאן דבר ונאמר
להלן דבר, על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר (דברים י"ט), מה
להלן בשני עדים, אף כאן בשני עדים. ובית הלל? מי כתיב ערוה
בדבר? ובית שמאי? מי כתיב או ערוה או דבר? ובית
הלל? להכי כתיב ערות דבר, דמשמע
הכי ומשמע הכי.
רבי
עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת. במאי קא מיפלגי? בדברי ריש לקיש, דאמר
ריש לקיש: כי משמש בד' לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא; בית שמאי סברי: [והיה
אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר – דהא
מצא בה ערות דבר, ורבי עקיבא סבר: כי מצא בה ערות דבר – אי נמי מצא בה ערות דבר. אמר ליה רב פפא
לרבא: לא מצא בה לא ערוה
ולא דבר, מהו? א"ל, מדגלי רחמנא גבי אונס: לא יוכל לשלחה כל ימיו
(דברים כ"ב) – כל ימיו בעמוד והחזיר קאי,
התם הוא דגלי רחמנא, אבל הכא מאי דעבד עבד.
א"ל רב משרשיא לרבא:
אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו, מהו? קרי עליה: אל תחרש על רעך רעה
והוא יושב לבטח אתך (משלי ג'). תניא, היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים; יש לך
אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו,
וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו
ויוצא; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו,
וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל
לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה
פרוע, וטווה בשוק, ופרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם. עם בני אדם ס"ד? אלא במקום שבני אדם רוחצין. זו מצוה מן התורה
לגרשה, שנאמר: כי מצא בה ערות וגו' ושלחה מביתו... והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כ"ד), הכתוב קראו אחר,
לומר, שאין זה בן זוגו לראשון, זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך
ביתו. זכה שני - שלחה, שנאמר: ושנאה האיש האחרון, ואם לאו – קוברתו, שנאמר: או כי ימות האיש האחרון (דברים
כ"ד), כדאי הוא במיתה, שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו. כי שנא
שלח (מלאכי ב') – ר' יהודה אומר: אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח. ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני; דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו
מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי
ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון
מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה
והיא חברתך ואשת בריתך (מלאכי ב).
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמודים א-ב
היה ר' מאיר אומר: כשם
שדיעות במאכל כך דיעות
בנשים יש לך אדם שהזבוב עובר על גבי כוסו מניחו ואין טועמו זה חלק רע בנשים
שנתן עיניו באשתו לגרשה יש לך אדם שהזבוב שוכן בתוך כוסו זורקו ואין שותהו כגון פפוס בן יהודה
שנעל דלת בפני אשתו ויצא ויש לך אדם שהזבוב נופל בתוך כוסו זורקו ושותהו זו מדת כל אדם שראה את אשתו שמדברת עם שכיניה
ועם קרובותיה ומניחה יש לך אדם שהזבוב נופל בתוך תמחוי שלו נוטלו מוצצו
וזורקו ואוכל את מה שבתוכה זו מדת אדם רשע שראה את אשתו יוצאת וראשה פרוע
יצאת וצדדיה פרומים לבה גס בעבדיה לבה גס
בשפחותיה יוצא וטווה
בשוק רוחצת ומשחקת עם כל אדם מצוה לגרשה שנאמר: כי יקח איש אשה ובעלה וגו'
ויצאה מעמו וגו' וכת' קראו אחר שאינו בן זוגו הראשון הוציא מפני עבירה זה בא
ונתקל בה השיני אם זכה לשמים מוציאה מתחת ידו אם לאו לסוף שקוברתו שנאמר: או כי ימות האיש האחרון כדי האיש הזה
למיתה שאשה זו כנס לתוך ביתו
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ה הלכה ט
תני בשם רבי מאיר כשם שיש דעות
במאכל ומשתה כך יש דעות באנשים יש אדם שיורד זבוב בכוסו וזורקו ושותהו זה בשאר כל אדם שהוא רואה את אשתו מדברת עם שכניה
ועם קרוביה ומניחה, יש לך אדם זבוב פורח על גב כוסו והוא נוטלו ושופכו ולא
טועמו זה חלק רע באנשים שנתן את עיניו בה לגרשה, יש לך אדם זבוב שכן על גב
כוסו והוא נוטלו ומניחו כמות שהוא זה יהודה בן פפוס
שנעל את הדלת בפני אשתו אמרין
ליה נהיגין הוין אהבתך
עבדין כן, יש לך אדם זבוב מת נופל לתוך כוסו והוא נוטלו ומוצצו ושותהו זה הרשע שהוא רואה את אשתו לבה גס בעבדיה יוצאה
לשוק וראשה פרוע ופרומה משני צדדיה ורוחצת במקום שבני אדם רוחצין זו מצוה מן התורה
לגרשה שנאמר (דברים כד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה
ושלחה מביתו מהו והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו
אחר שאין זה בן זוגו של ראשון שהלה הוציא את אשתו משום ערוה
והלה נכשל בה אם זכה הוא לשמים הרי הוא מגרשה ואם לאו סוף שהיא קוברתו שנאמר (דברים כ"ד) או כי ימות האיש האחרון
אשר לקחה לו לאשה ראוי היה זה למיתה שהאשה הזאת הכניס לתוך ביתו, על הראשון שגרשה אמר שלמה טוב לפני האלהים
ימלט ממנה ועל השני שהכניסה לתוך ביתו אמר הכתוב וחוטא ילכד בה, ד"א
טוב לפני האלהים ימלט ממנה זה שהקב"ה מעביר
עליו רוח קנאה ומקנא לאשתו בזמן שרואה אותה שהיא פרוצה וחוטא ילכד בה זה
שהוא רואה את אשתו שהיא קולנית ורגלה רמה ופרוצה בשחוק ואינו מקנא בה לפי
שדרכן של בנות ישראל לא קולניות ולא רגל רמה ולא פרוצות בשחוק לכך נאמר ועבר
עליו רוח קנאה, תנא דבי ר' ישמעאל אין אדם מקנא
לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח טהרה שנאמר ועבר עליו רוח קנאה ותליא בפלוגתא דתני וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר
חובה הא למדנו שהוא רוח טהרה שאם אתה אומר רוח טומאה וכי רשות יש לו לאדם או
חובה להכניס רוח טומאה בעצמו תני ר"א בן יעקב אומר כלפי שאמרה תורה לא
תשנא את אחיך בלבבך יכול זו ת"ל ועבר עליו רוח קנאה וגו', ועבר עליו
רוח קנאה כיצד עוברת עליו כמה דתימא (קהלת י) כי
עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר היה
ר"מ אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי שנאמר ועבר
עליו רוח קנאה ואין עבירה אלא לשון הכרזה שנאמר (שמות לו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' וקנא את אשתו אר"נ בר יצחק אין קינוי
אלא לשון התראה וכה"א (יואל ב) ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו, והיא
נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה תני רבי אומר ג'
טומאות נאמרו בפרשה אחת לבועל ואחת לבעל ואחת לתרומה וכי מצאנו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לאכול בתרומה א"ר אבין אכן איתמרת
אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם א"ר יוסי ב"ר בון מתניתא אמרה כן
ואם מת חולצת ולא מתייבמת.
במדבר רבה (וילנא) פרשה ט
ד"ה יב
|
ק.
תפח. אשה רעה צרעת לבעלה – מה תקנתו? יגרשנה ויתרפא מצרעתו.
|
מקורות
א"ל
רבא לרבה בר מארי, כתיב: לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו
(ירמיהו ח), וכתיב: ונבחר מות מחיים! (ירמיהו ח) אמר ליה: נבחר מות לרשעים,
שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנם. כתוב
בספר בן סירא: אשה
טובה מתנה טובה לבעלה, וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים
תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? יגרשנה ויתרפא
מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו
כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט
אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה
רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה, כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים
מרמה. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, שמא מחר בא ואיננו, נמצא מצטער
על העולם שאין שלו. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל
תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך גלה סוד לאחד מאלף.
תלמוד בבלי
מסכת יבמות דף סג עמוד ב
אמר
רב יוסף: מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו: אשה טובה – מתנה
טובה, בחיק ירא אלהים תנתן.
אשה רעה – צרעת לבעלה. מאי תקנתיה - יגרשנה
מביתו, ויתרפא
מצרעתו. אשה יפה – אשרי בעלה, מספר ימיו
כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט
אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפיה רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי
רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת.
ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה (ירמיהו ה). מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד
מאלף. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (מיכה ז' ה').
אל תצר צרת מחר כי לא תלד מה ילד יום (משלי כ"ז), שמא למחר איננו,
ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו. כל ימי עני רעים (משלי ט"ו), בן סירא אומר: אף לילות. בשפל גגים
גגו, ובמרום הרים כרמו. ממטר גגים לגגו, ומעפר
כרמו לכרמים.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב
|
קא. תפח. נתנני
ה' בידי לא אוכל קום (איכה פרק א פסוק יד) – אמר רב חסדא
אמר מר עֻקבא בר חִיא:
זו אשה רעה וכתובתה מרובה.
|
מקורות
נתנני ה' בידי לא אוכל קום – אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא: זו אשה רעה וכתובתה
מרובה. במערבא אמרו: זה שמזונותיו
תלוין בכספו.
תלמוד בבלי
מסכת יבמות דף סג עמוד ב
מג
הכשיל כחי, א"ר תנחום ברבי ירמיה ארבעה
דברים מתישין כחו של
אדם ואלו הן, התענית, והדרך, עון, ומלכות בבל,
תענית דכתיב (תהלים ק"ט) ברכי כשלו מצום,
הדרך, דכתיב (שם ק"ב) ענה בדרך כחי, עון, דכתיב (תהלים ל"א)
כשל בעוני כחי, מלכות, דכתיב: ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה(נחמיה
ד'). נתנני ה' בידי לא אוכל קום, רבנן אמרי זו אשה
רעה וכתובתה מרובה, ר' הונא אמר (בראשית
ב') ויהי האדם לנפש חיה עשאו עבד מכודן מפני עצמו
דאי לא לעי לא אכיל היא דעתיה דר' חנינא דאמר ר' חנינא נתנני ה' בידי
לא אוכל קום, בידי לא אוכל קום אי לא לעי ביממא
בלילא לא אוכל קום.
איכה רבה (וילנא) פרשה א ד"ה מג
א"ר תנחום ב"ר חנינא ארבעה דברים מתיישין
הכח, עון, ודרך,
ותענית, ומלכיות. עון דכתיב כשל בעוני כחי (תהלים לא יא). דרך, דכתיב ענה בדרך כחי (תהלים קב כד). תענית, דכתיב ברכי כשלו מצום (תהלים קט כד). מלכיות מניין, דכתיב ישתרגו
עלו על צוארי. הכשיל כחי. נתנני ה' בידי לא אוכל קום. רבנן
אמרי זו אשה רעה וכתובתה מרובה.
איכה רבה (בובר) פרשה א ד"ה [ג]
|
קב.
תפח. אמר רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה – צרתה בצדה, שאומרין הבריות: בחברתה ולא בקוץ.
פירושים:
בחברתה
ולא בקוץ – כלומר האשה
נפגעת יותר מקנאתה בחברתה משהיא נפגעת מן הקוץ.
|
מקורות
אמר
רבא: אשה רעה מצוה
לגרשה, דכתיב: גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון
(משלי כ"ב). ואמר
רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה – צרתה בצדה, דאמרי אינשי: בחברתה ולא בסילתא. ואמר רבא: קשה אשה
רעה כיום סגריר, שנאמר: דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה (משלי כ"ז). ואמר רבא: בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה,
כמה טובה אשה טובה – דכתיב:
מצא אשה מצא טוב, אי בגוה
משתעי קרא, כמה טובה אשה
טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא, כמה טובה
אשה טובה שהתורה נמשלה בה; כמה רעה אשה רעה – דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, אי בגוה משתעי קרא, כמה רעה אשה רעה
שהכתוב מגנה, אי בגיהנם משתעי
קרא, כמה רעה אשה רעה שגיהנם
נמשלה בה. הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה (ירמיהו י"א) –
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו אשה רעה וכתובתה
מרובה.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג
עמוד ב
|
|