|
צד. תפז:
אמר
רבי אלעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר:
"וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יי בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה? על כי יי
העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך (מלאכי פרק
ב פסוקים יג-יד).
|
מקורות
כי
שנא שלח (מלאכי ב') – ר' יהודה אומר: אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח. ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני; דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו
ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את
מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה
ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה
בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך (מלאכי ב').
תלמוד בבלי
מסכת גיטין דף צ עמוד ב
אמר רבי אליעזר: כל המגרש את אשתו
ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את
מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת
רצון מידכם (מלאכי ב) וכתיב: ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת
נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך (מלאכי ב').
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב
עמוד א
|
צה. תפז: - תפח.
"וזאת
שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יי בכי ואנקה, מאין עוד פנות
אל המנחה... כי שנא שלח אמר יי אלהי ישראל"
(מלאכי פרק ב פסוקים יג, טז).
אמר רבי חגי בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני
הנשים מן השמש והניחו אותן, והלכו להם ונשאו נשים נכריות, והיו מקיפות את
המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר: "וזאת שנית תעשו" – שניה לשִטים. אמר הקדוש ברוך הוא: מי יקבל מהם –
"בכי ואנקה" – משגזלת וחמסת ונטלת יפיה
ממנה אתה משלחה!
פירושים:
נתפחמו – השחירו.
והיו
מקיפות את המזבח – בשעת הקרבת הקרבנות.
מי
יקבל מהם וכו' –
את הקרבנות בשעת בכי ואנחה.
|
מקורות
רבי
אחא בשם ר' חנינא בר פפא אמר בכל ספר מלאכי כתיב
ה' צבאות, ובכאן כתיב אלהי ישראל שנאמר (מלאכי ב)
כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל כביכול לא יחול שמו אלא על ישראל
בלבד, אמר רבי חגי
בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן
השמש והניחו אותן, והלכו להם ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח
ובוכות, הוא שמלאכי אומר (מלאכי ב') וזאת שנית תעשו, שנייה לשטים, כסות דמעה את מזבח ה' בכי
ואנקה, אמר הקב"ה מאן קביל מהם, בכי ואנקה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, אתמהא, ומניין שהן מוזהרין על גילוי עריות כישראל, שנא' ודבק באשתו ולא
באשת חבירו ולא בזכור ולא בבהמה, רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו בן נח שבא על אשתו
שלא כדרכה חייב מיתה, אמר רבי אסי כל איסור שכתוב בבני נח לא בעשה, ולא בלא
תעשה, אלא במיתה, והיאך עבידא ודבק באשתו והיו
לבשר אחד (בראשית ב).
בראשית רבה (וילנא) פרשה יח ד"ה ה
ר'
אחא בשם ר' חננא בר פפא
בכל ספר מלאכי כת' י"י צבאות וכן כת' אלהי ישראל שנ' כי שנא שלח אמר [י"י] אלהי ישראל
(מלאכי ב טז), אלא כביכול לא יחול שמו על
הגירושין אלא לישראל בלבד, אמר ר' חנן בשעה שעלה נחמיה מן הגולה נתפחמו פני הנשים מן השמש
והניחו אותן והלכו ונשאו להם נשים נכריות, והיו מקיפות המזבח ובוכות, הוא
שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו (מלאכי ב' יג) שנייה
לשיטים אתמהא, כסות
דמעה את מזבח י"י בכי ואנקה (מלאכי ב') אמר
הקב"ה מן קביל מהם בכי ואנקה משגזלתה וחמסתה
ונטלתה יופיה ממנה את משלחה אתמהא, ומנין
שהן מוזהרין על גילוי עריות כישראל שנ' ודבק באשתו ולא באשת חבירו,
לא בזכור ולא בבהמה, ר' שמואל ור' אבהו ר' לעזר בשם ר' חנניה בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה
חייב מיתה, אמר ר' איסי כל איסור שכתוב בבני נח
אינו לא בעשה ולא בלא תעשה, והיך עבידה, ודבק באשתו והיו לבשר אחד למקום ששניהם עושין בשר אחד.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק)
פרשה יח ד
|
צו.
תפח.
"כי שנא
שלח" (מלאכי פרק ב פ סוק טז)
– ר' יהודה אומר: אם שנאת – שלח! ר' יוחנן אומר: שָׂנְאוּי
המשלח.
|
מקורות
כי שנא שלח (מלאכי ב') – ר' יהודה
אומר: אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח.
ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני; דאמר ר'
אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת
שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות
אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת
נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך (מלאכי ב).
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד ב
|
צז. תפח.
בית-שמאי
אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה,
שנאמר: "כי מצא בה ערות דבר (דברים פרק כד פסוק א) ובית הלל אומרים:
אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר "כי מצא בה ערות דבר" רבי עקיבא אומר:
אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: "והיה אם לא תמצא חן בעיניו"
(דברים פרק כד פסוק א).
פירושים:
הקדיחה – שרפה, קלקלה.
|
מקורות
בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את
אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר (דברים
כ"ד) כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר
(דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה
הימנה שנאמר (שם) והיה אם לא תמצא חן בעיניו:
משנה מסכת גיטין פרק ט משנה י
משנה.
בית שמאי אומרים: לא
יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה,
שנאמר: כי מצא בה ערות דבר (דברים כ"ד); ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה
תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה
הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו (דברים כ"ד).
גמרא.
תניא, אמרו בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר דבר! אמרו להם ב"ש: והלא
כבר נאמר ערות! אמרו להם ב"ה: אם נאמר ערות ולא נאמר דבר, הייתי אומר
משום ערוה תצא משום דבר לא תצא, לכך נאמר דבר;
ואילו נאמר דבר ולא נאמר ערות, הייתי אומר משום דבר תנשא
לאחר ומשום ערוה לא תנשא
לאחר, לכך נאמר ערות. וב"ש האי דבר מאי עבדי ליה? נאמר כאן דבר ונאמר
להלן דבר, על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר (דברים י"ט), מה
להלן בשני עדים, אף כאן בשני עדים. וב"ה? מי כתיב ערוה
בדבר? וב"ש? מי כתיב או ערוה או דבר?
וב"ה? להכי כתיב ערות דבר, דמשמע הכי ומשמע הכי.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד א
רבי
יהושע אמר בשם רבי ליעזר חובה רבי יושוע אמר רשות אמר רבי לעזר בן רבי יוסי קומי רבי יסא אתייא דרבי ליעזר כבית שמאי ודר' יהושע כבית הלל דרבי ליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרי' לא יגרש אדם
את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה מצא בה
דברים כאורין לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כאורין לפום כן הוא אומר
חובה והא תני משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משם ערוה
מניין היוצאה וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות תלמוד לומר כי מצא בה ערות
דבר אמר רבי מנא קיימתיה בעדים וכאן שלא בעדים ודרבי יהושע כבית הלל דבית הלל אמ'
אפילו הקדיחה תבשילו לפום כן הוא אומר
רשות רצה לקנאות יקנא רצה לגרש יגרש ומה טעמא
דרבי ליעזר כי מצא בה ערות דבר ערוה זו סתירה דבר זה קינו דבר דבר
מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים ומשקה
על פי עד אחד או על פי עצמו ומעלה בו כתנאים שהיתנה
עמה על פי אחרים.
תלמוד
ירושלמי מסכת סוטה פרק א דף טז טור ב /ה"א
אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ
מצא בה ערוה אינון דאמרין מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה לפיכך אינה
צריכה ממנו גט שני בית
הלל דאינון אמרין
אפילו הקדיחה תבשילו אינון אינון דאמרין אינה מזוהמת
מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה ממנו גט שני המגרש את אשתו לא תדור עמו
לא באותה חצר ולא באותו מקום אם היתה חצר של אשה איש מפנה ושל איש אשה
מפנה של שניהן מי מפנה מפני מי אשה מפני איש ואם יכולין הן
זה פותח לכאן וזה פותח לכאן במה דברים אמורים בזמן שנישאו הא לא נישאו לא
ובכוהנת אפילו לא נישאו והארוסה שביהודה כנשואה היא החולץ ליבמתו אף על פי
שעשה מאמר הרי זה לא יפנה שאין מאמר קונה קניין גמור
תלמוד
ירושלמי מסכת גיטין פרק ח דף מט טור ד /ה"ט
בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את
אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנאמר כי מצא בה ערות
דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר ורבי
עקיבה אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו'
תלמוד
ירושלמי מסכת גיטין פרק ט דף נ טור א /מי"א
אמר
ר' אלעזר ב"ר יוסי קומי רבי יוסי אתייה דרבי אליעזר כבית שמאי ורבי יהושע כבית הלל דר"א כבית שמאי דב"ש אומרים לא יגרש אדם את
אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר מצא בה דברים כעורים לגרשה אינו
יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה
דברים כעורים לפום כן הוא אומר חובה ורבי יהושע כב"ה דב"ה אומר אף אם הקדיחה תבשילו
לפום כן אומר רשות רצה לקנאות יקנא לגרש יגרש,
והיא נטמאה או עבר עליו וגו', היה רבי ישמעאל אומר מה ת"ל היא נטמאה
והיא לא נטמאה אם היא טמאה למה שותה ואם טהורה היא למה הוא משקה אלא בא
הכתוב ללמדך שלעולם אין משקין אלא על הספק ומכאן
אתה דן לשרץ מה סוטה שלא עשה בה אונס כרצון ושוגג כמזיד דין הוא שנעשה בו
ספק כודאי אף שרץ כן ומה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד ומה סוטה דבר
שיש לו דעת לישאל אף שרץ יש לו דעת לישאל מכאן אמרו דבר שיש לו דעת לישאל
ספק רשות היחיד טמא ספק רשות הרבים טהור את שאין לו דעת לישאל
בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ספיקו טהור.
במדבר רבה (וילנא) פרשה ט
ד"ה
|
צח.
תפח.
העוברת על דת משה יוצאות שלא בכתֻבה. ואיזוהי דת יהודית? יוצאה
וראשה פרוע, וטֹוָה בשוק, ומדברת עם כל אדם. אבא
שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון
אומר: אף הקולנית. ואיזוהי קולנית? לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעים
קולה.
פירושים:
וטֹוָה בשוק – דרך פריצות היא.
יולדיו – הוריו.
קולנית – בעלת קול, צעקנית.
|
מקורות
משנה. ואלו
יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו
מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית? יוצאה
וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון אומר: אף הקולנית. ואיזוהי
קולנית? לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין
קולה.
גמרא. מאכילתו שאינו מעושר. היכי
דמי? אי דידע, נפרוש! אי דלא ידע, מנא ידע? לא צריכא. דאמרה ליה פלוני כהן
תיקן לי את הכרי, ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא.
ומשמשתו נדה. היכי דמי? אי דידע בה, נפרוש! אי דלא ידע, נסמוך עילוה!
דא"ר חיננא בר
כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר: וספרה לה שבעת ימים (ויקרא
ט"ו), לה – לעצמה! לא צריכא, דאמרה ליה פלוני חכם טיהר לי את הדם, ואזל שייליה ואשתכח שיקרא. ואיבעית אימא: כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה,
בעלה לוקה עליה משום נדה.
ולא קוצה לה חלה. היכי דמי? אי דידע, נפרוש! אי דלא ידע, מנא ידע? לא צריכא, דאמרה ליה פלוני גבל
תיקן לי את העיסה, ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא.
ונודרת ואינה מקיימת. דאמר מר: בעון נדרים בנים מתים, שנאמר: אל תתן
את פיך לחטיא את בשרך וגו' (קהלת ה), ואיזו הן
מעשה ידיו של אדם? הוי אומר בניו ובנותיו. רב נחמן אמר, מהכא: לשוא הכיתי את בניכם (ירמיהו ב'), לשוא
– על עסקי שוא. תניא, היה ר"מ אומר: כל
היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת – יחזור וידירנה.
ידירנה, במאי מתקן לה? אלא יחזור ויקניטנה, כדי שתדור בפניו ויפר לה, אמרו לו: אין אדם
דר עם נחש בכפיפה. תניא, היה ר' יהודה אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו
חלה – יחזור ויפריש אחריה; אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה. מאן דמתני לה אהא – כ"ש אהך, אבל מאן דמתני אהך – אבל הא זימנין דמקרי ואכיל.
ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע. ראשה פרוע דאורייתא היא!
דכתיב: ופרע את ראש האשה
(במדבר ה'), ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות
ישראל שלא יצאו בפרוע ראש! דאורייתא – קלתה שפיר דמי, דת יהודית - אפילו
קלתה נמי אסור. אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן, קלתה
אין בה משום פרוע ראש. הוי בה רבי זירא, היכא? אילימא בשוק, דת
יהודית היא! ואלא בחצר, אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה!
אמר אביי, ואיתימא רב
כהנא: מחצר לחצר ודרך מבוי.
וטווה בשוק. אמר רב יהודה אמר שמואל: במראה זרועותיה לבני אדם.
רב חסדא אמר אבימי:
בטווה ורד כנגד פניה.
ומדברת עם כל אדם. אמר רב יהודה אמר שמואל: במשחקת עם בחורים.
אמר רבה בר בר חנה: זימנא
חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה, כיון דחזיתינן
פסיקתיה לפילכה שדיתיה, אמרה לי: עולם, הב לי פלך, אמר בה רב עוקבא מילתא. מאי אמר בה? רבינא
אמר: טווה בשוק אמר בה, רבנן אמרי: מדברת עם כל אדם אמר בה. אבא שאול אומר:
אף המקללת יולדיו בפניו. אמר רב יהודה אמר שמואל:
במקללת יולידיו בפני מולידיו,
וסימניך: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי בראשית מ"ח. אמר רבה: דאמרה ליה ניכליה אריא לסבא באפי בריה.
רבי טרפון אומר: אף הקולנית. מאי קולנית? אמר רב יהודה אמר
שמואל: במשמעת קולה על עסקי תשמיש. במתניתא תנא:
במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת. וניתנייה
גבי מומין במתניתין!
אלא, מחוורתא כדשנין
מעיקרא.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב עמודים א-ב
|
|