חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

צב. תפז:

מעשה באדם שאמר לאשתו: קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שבך לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר להם: שמא ראשה נאה? אמרו לו סגלגל. – שמא שערה נאה? – דומה לאניצי פשתן. שמא עיניה נאות? – טרוטות הן. שמא אזניה נאות? – כפולות הן. שמא חטמה נאה? – בלום הוא. שמא שפתותיה נאות? – עבות הן. שמא צוארה נאה? - שקוט הוא. שמא כרסה נאה? - צבה היא. שמא רגליה נאות? – רחבות כשל אַוָּז. שמא שמה נאה? – לכלוכית שמה. אמר להם: יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומים, והתירו.

פירושים:

מום – מאום, דבר מה.

סגלגל – עגול.

לאניצי פשתן – חבילי פשתן.

טרוטות – דלות ריסים, ויש אומרים רכות.

כפולות – מכופלות, כלומר תלויות למטה.

בלום – סתום ונפוח.

שקוט – קצר, שראשה מונח בין כתפיה.

והתירו – התיר את הנדר, שמצא בה מום יפה.

מקורות

ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר להם שמא ראשה נאה? אמרו לו סגלגל. שמא שערה נאה? דומה לאניצי פשתן. שמא עיניה נאות? טרוטות הן. שמא אזניה נאות? כפולות הן. שמא חוטמה נאה? בלום הוא. שמא שפתותיה נאות? עבות הן. שמא צוארה נאה? שקוט הוא. שמא כריסה נאה? צבה הוא. שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא. שמא שמה נאה? לכלוכית שמה. אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומין, ושרייה.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סו עמוד ב

מדרש

[י.פ.]