|
עז. תפו: אמר רבי חלבו:
לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו,
שנאמר: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית פרק יב
פסוק טז). וזהו שאמר להם רבא לבני מחוזא: כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו.
|
מקורות
אמר
רב חסדא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, שנאמר:
הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך (עמוס ז). – אמר
רבי אלעזר: הכל נפרע בידי
שליח חוץ מאונאה, שנאמר ובידו אנך. אמר רבי אבהו:
שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם: אונאה, וגזל, ועבודה זרה. אונאה – דכתיב: ובידו אנך, גזל – דכתיב:
חמס ושד ישמע בה על פני תמיד (ירמיהו ו), עבודה זרה – דכתיב:
העם המכעיסים אתי על פני תמיד (ישעיהו סה). אמר רב
יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של
אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (תהלים קמז). אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא. ואמר
רב חיננא בר פפא: לעולם
יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר
והיה אם זרע ישראל וגו' (שופטים ו). וכתיב: ויחנו עליהם וגו' (שופטים ו), וכתיב:
וידל ישראל מאד מפני מדין (שופטים ו). ואמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם
זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: ולאברם
הטיב בעבורה (בראשית יב). והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא
דף נט עמוד א
|
עח.
תפו: שנו רבותינו: האוהב את אשתו כגופו,
והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה,
והמשיאם סמוך לפרקם – עליו הכתוב אומר: "וידעת
כי שלום אהלך" (איוב פרק ה פסוק כד).
פרשנות:
לפרקם – לזמן בגרותם.
|
מקורות
אמר
ריב"ל: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו
פוקדה – נקרא חוטא, שנאמר: וידעת כי שלום אהלך וגו'. ואמר ריב"ל: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך,
שנאמר: וידעת כי שלום אהלך וגו'. הא מהכא נפקא? מהתם נפקא: ואל אישך תשוקתך
– מלמד, שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך!
א"ר יוסף. לא נצרכה אלא סמוך לווסתה. וכמה? אמר
רבא: עונה. והני מילי לדבר
הרשות, אבל לדבר מצוה – מיטרידי. ת"ר: האוהב את אשתו כגופו,
והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה,
והמשיאן סמוך לפירקן, עליו
הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו,
והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו
הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיהו נח).
תלמוד בבלי
מסכת יבמות דף סב עמוד ב עד דף סג עמוד א
כדתניא: אל תחלל את בתך להזנותה, רבי אליעזר אומר: זה המשיא את בתו לזקן, רבי עקיבא
אומר: זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משום רבי עקיבא: אין לך עני בישראל אלא רשע ערום, והמשהא בתו בוגרת. – אטו המשהא בתו בוגרת לאו רשע ערום הוא? – אמר אביי: הכי קאמר: איזהו עני רשע ערום – זה המשהא
בתו בוגרת. ואמר רב כהנא משום רבי עקיבא: הוי זהיר
מן היועצך לפי דרכו. אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את
בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי
– עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את
הצמאה לא יאבה ה' סלח לו (דברים כט). מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן – עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת
נוך ולא תחטא! (איוב ה) – סמוך לפירקן שאני.
תנו רבנן: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו – עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה (ישעיהו נח).
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו
עמודים א-ב
|
עט. תפו: הבריות אומרין: איתתך גוצא – גחין ותלחש לה (אשתך
נמוכה – שחה ולחש לה)
פרשנות:
אתתך
גוצא וכולי
– כלומר שיעשה אדם את רצון אשתו.
|
מקורות
אמר
רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב: ולא תונו
איש את עמיתו (ויקרא כה) – עם שאתך בתורה ובמצוות אל תוניהו. אמר רב: לעולם יהא
אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר גם
כי אזעק ואשוע שתם תפילתי (איכה ג). ואף על פי ששערי
תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר: שמעה תפלתי
ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש (תהלים לט). – ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר: רק לא היה כאחאב
וגו' (מלכים א' כא). – אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! – לא קשיא, הא – במילי
דעלמא, והא – במילי דביתא.
לישנא אחרינא: הא – במילי דשמיא, והא – במילי דעלמא.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא
דף נט עמוד א
|
פ. תפו: לעולם יהא אדם
זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה.
פרשנות:
באונאת אשתו – בצער אשתו, שלא יצערנה.
שדמעתה מצויה – קלה לבכיה.
אונאתה קרובה – העונש על צערה ממהר
לבוא.
|
מקורות
מר
רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב: ולא תונו
איש את עמיתו (ויקרא כה) – עם שאתך בתורה ובמצוות אל תוניהו. אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו,
שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. אמר רבי אלעזר:
מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי (איכה ג). ואף על פי ששערי תפילה ננעלו
שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר: שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש (תהלים לט).
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא
דף נט עמוד א
|
פא. תפו: שנינו: רבי שמעון
בן אלעזר אומר: יצר תינוק ואשה,
תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
פרשנות:
תהא שמאל וכולי – ואין לקרב או לדחות את
שלשתם בשתי ידים.
|
מקורות
וילך
אלישע דמשק (מלכים ב' ח) – למה הלך?
אמר ר' יוחנן: שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר,
אמר לו: חזור בך, אמר לו, כך מקובלני ממך: כל מי שחטא והחטיא את הרבים – אין מספיקין בידו
לעשות תשובה. מאי עבד? איכא דאמרי:
אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ. ואיכא
דאמרי: שם חקק לה אפומה,
והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך. ואיכא דאמרי: רבנן דחה מקמיה, דכתיב: ויאמרו בני הנביאים
אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו (מלכים ב' ו), מכלל
דעד האידנא לא הוה דחיק. יהושע בן פרחיה מאי היא כדהוה
קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה
ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי
הוה שלמא שלח ליה שמעון
בן שטח מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים
אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש"מ הוה
ליה שלמא כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא
טובא יתיב וקא משתבח כמה
נאה אכסניא זו א"ל אחד מתלמידיו רבי עיניה טרוטות
א"ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה
כל יומא אתא לקמיה ולא
קבליה יומא חד הוה קרי קרית
שמע אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא
פלחא אמר ליה חזור בך א"ל כך מקובלני ממך כל
החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה
דאמר מר כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: יצר תינוק ואשה,
תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מז
עמוד א
יהושע
בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו
לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה
שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש
ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך
ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי
ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו.
אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי
ושמתיה. אתא לקמיה כמה
זימנין, אמר ליה: קבלן! – לא הוי קא משגח
ביה. יומא חד הוה קא קרי
קריאת שמע, אתא לקמיה.
סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה.
הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה:
הדר בך! – אמר ליה: כך מקובלני ממך:
כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות
תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל. תניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה – תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. תנו רבנן:
שלשה חלאים חלה אלישע: אחד – שגירה דובים בתינוקות, ואחד – שדחפו לגחזי בשתי
ידים. ואחד – שמת בו. שנאמר ואלישע חלה את חליו וגו' (מלכים ב' יג).
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז
עמוד ב
ושוב
מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששיבר צלוחית, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא ממנו,
והלך ואיבד עצמו בבור, ובאו ושאלו לרבי עקיבא, ואמר אין מונעין
הימנו כל דבר. ומיכן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקהו מיד, או שותק ולא אומר כלום. רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא
שמאל דוחה וימין מקרבת.
מסכת שמחות פרק ב הלכה ה
|
|