|
נח. תפה: במערבא, כשנשא אדם אשה, אמרי לו כך:
"מצא" או "מוצא": "מצא", שנאמר: "מצא אשה
מצא טוב" (משלי פרק יח פסוק כב); "מוצא", שנאמר: "ומוצא
אני מר ממות את האשה" (קהלת פרק ז פסוק כו).
|
מקורות
על
זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא (תהלים לב), אמר רבי חנינא: לעת מצא – זו
אשה שנאמר: מצא אשה מצא טוב (משלי יח). במערבא, כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: מצא או
מוצא? מצא – דכתיב: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' (משלי יח), מוצא דכתיב:
ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' (קהלת ז). רבי נתן אומר: לעת מצא -
זו תורה , שנאמר: כי מצאי מצא חיים וגו' (משלי ח). רב נחמן בר יצחק אמר: לעת
מצא – זו מיתה, שנאמר למות תוצאות (תהלים סח). תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה
מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות – תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה
שבכלן – אסכרא, ניחא שבכלן – נשיקה; אסכרא – דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא
דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא.
רבי יוחנן אמר: לעת מצא – זו קבורה. אמר רבי חנינא: מאי קרא – השמחים אלי
גיל ישישו כי ימצאו קבר (איוב ג). אמר רבה בר רב שילא, היינו דאמרי אינשי:
ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא. מר זוטרא אמר: לעת מצא – זה
בית הכסא. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א
|
נט. תפה: כתוב בספר בן סירא: אשה טובה מתנה טובה
לבעלה, וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. אשה יפה אשרי
בעלה מספר ימיו כפלים.
|
מקורות
א"ל
רבא לרבה בר מארי, כתיב: לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו,
וכתיב: ונבחר מות מחיים (ירמיהו ח)! אמר ליה: נבחר מות לרשעים, שלא יחיו
בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנם. כתוב בספר בן סירא: אשה טובה מתנה טובה לבעלה, וכתיב: טובה בחיק ירא
אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? יגרשנה ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר
ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה
למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים
היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה, כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן
בתיהם מלאים מרמה. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, שמא מחר בא ואיננו,
נמצא מצטער על העולם שאין שלו. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים
יהיו דורשי שלומך גלה סוד לאחד מאלף.
תלמוד בבלי
מסכת יבמות דף סג עמוד ב
אמר
רב יוסף: מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו: אשה טובה – מתנה טובה, בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה
– צרעת לבעלה. מאי תקנתיה – יגרשנה מביתו, ויתרפא מצרעתו. אשה יפה – אשרי בעלה, מספר
ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה
למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפיה רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה.
רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת. ככלוב מלא עוף כן
בתיהם מלאים מרמה (ירמיהו ה). מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים
יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (מיכה ז,
ה). אל תצר צרת מחר כי לא תלד מה ילד יום (משלי כז), שמא למחר איננו, ונמצא
מצטער על עולם שאינו שלו. כל ימי עני רעים (משלי טו), בן סירא אומר: אף
לילות. בשפל גגים גגו, ובמרום הרים כרמו. ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו
לכרמים.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב
|
ס. תפה: דרש ר' עקיבא: איש ואשה, זכו – שכינה
ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן.
|
מקורות
דריש ר"ע: איש ואשה, זכו –
שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא
מדאיש, (מ"ט?) האי מצרף, והאי לא מצרף. אמר רבא, מפני מה אמרה תורה:
הבא עפר לסוטה? זכתה – יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה: עפר ואפר
(בראשית יח), לא זכתה – תחזור לעפרה. דריש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי
עפר ואפר, זכו בניו לב' מצות: אפר פרה, ועפר סוטה. והאיכא נמי עפר כיסוי
הדם! התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא. דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו אם
מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד), זכו בניו לב' מצות: חוט של תכלת, ורצועה של
תפלין. בשלמא רצועה של תפלין, דכתיב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך
(דברים כח), ותניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפלין שבראש, אלא חוט של תכלת
מאי היא? דתניא, היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני
שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את
אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר שמות כד, וכתיב:
כמראה אבן ספיר דמות כסא יחזקאל א.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א
רבי
יהושע בן קרחה אומר על שם בשר ודם נקרא אדם ומשבנה לו עזר נקרא שמו איש והיא
אשה מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהם אם הולכין הן בדרכיו הרי שמי נתון
ביניהן ומציל אותן מכל צרה ואם לאו הריני נוטל את שמי והן נעשין אש ואש והאש
אוכלת אש כי אש היא עד אבדון תאכל, לזאת יקרא אשה כי מאיש מכאן שניתנה תורה
בלשון הקדש כשם שנתנה בלשון הקדש כך נברא העולם בלשון הקדש שמעת מימיך אומר
גיני גיניא אנתרופי אנתרופיא גבר גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על
הלשון הזה, על כן יעזב איש דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן
אמר רבא והאשה עדיפא מאיש האי מצטרף והאי לא מצטרף, על כן יעזב איש את אביו
ואת אמו ר' אליעזר אומר אביו אחות אביו אמו אחות אמו רבי עקיבא אומר אביו
אשת אביו אמו אמו ממש, ודבק ולא בזכור, באשתו ולא באשת חברו. והיו לבשר אחד
מי שנעשים לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד.
ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כד
|
סא. תפה: שנו משמו של
ר' מאיר: איש ואשה שכינה ביניהם יה – י' באיש, וה' באשה. זכו – שכינה ביניהם
ומתברכים, לא זכו – שכינה מסתלקת מביניהם ומדבקות שתי האשות ואש אוכלתם.
פרשנות:
שכינה ביניהם – כמפרש להלן.
|
מקורות
כג) ויאמר האדם זאת הפעם. מלמד
שנתבקש לו זוג מכל הברואים ולא נתיישב דעתו, עד שבאת חוה, לכך נאמר זאת
הפעם: ד"א זאת הפעם. כלומר זאת האשה. הפעם, המפעמתו, כמו ותחל רוח ה'
לפעמו במחנה דן (שופטים יג כה), והוא לשון ניעור, כמו פעמון זהב ורמון (שמות
כח לד), שהאשה מפעמת את האיש לכל עבודה ועבודה: לזאת יקרא אשה. יקרא לשון
זכר, כלומר יקרא שם אשה, כי השם לשון זכר: כי מאיש, מיכן שניתנה תורה בלשון
קדש. אשה כי מאיש בלשון קדש הוא מדבר כי על שם איש קראה אשה: תנא משמיה דר' מאיר איש
ואשה שכינה ביניהם י"ה, יו"ד באיש, וה"א באשה, זכו שכינה
ביניהן ומתברכין, לא זכו שכינה מסתלקת מביניהן ונדבקות שתי האשות ואש
אוכלתן:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק
ב
|
סב. תפה: מצאו רבי יוסי לאליהו, א"ל: כתוב
"אעשה לו עזר" (בראשית פרק ב פסוק יח) – במה אשה עוזרתו לאדם? אמר
לו: אדם מביא חיטין – חיטין כוסס? פשתן - פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו
ומעמידתו על רגליו?
פרשנות:
כוסס – כל אכילת גרעינים
קרויה כסיסה.
|
מקורות
אשכחיה רבי יוסי לאליהו, א"ל:
כתיב אעשה לו עזר, במה אשה עוזרתו לאדם? א"ל: אדם מביא חיטין, חיטין
כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?
וא"ר אלעזר, מאי דכתיב: +בראשית ב'+ זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי?
מלמד, שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
|
סג.
תפה: אמר רבי אלעזר, מהו שנאמר: "אעשה לו עזר כנגדו?" (בראשית פרק ב
פסוק יח) זכה – עוזרתו, לא זכה – כנגדו.
ויש אומרים: ר' אלעזר הקשה: כתוב "כנֶגדו"
וקוראים "כנִגדו", זכה – כנגדו, לא זכה – מנגדתו.
פרשנות:
כנגדו – משמע שהיא מתנגדת לו.
וקוראין כנגדו – בחירק, מלשון נגידה
(הכאה בארמית).
מנגדתו – מכה אותו.
|
מקורות
א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר
ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם (בראשית ה). ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו
קרקע אינו אדם, שנא': השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהלים קטז). ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב:
אעשה לו עזר כנגדו? (בראשית ב) זכה – עוזרתו, לא זכה – כנגדו. ואיכא דאמרי,
ר' אלעזר רמי: כתיב כנגדו וקרינן כניגדו! זכה – כנגדו, לא זכה – מנגדתו.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
|
|