חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

נה. תפה. הבעל חיב במזונותיה [של אשתו].

"שארה... לא יגרע" (שמות פרק כח פסוק י) – שנינו: "שארה" אלו מזונות.

מקורות

משנה. האב זכאי בבתו בקידושיה – בכסף, בשטר, ובביאה, זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה. נשאת, יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה, ובפרקונה, וקבורתה; רבי יהודה אומר: אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מו עמוד ב

חייב במזונותיה וכו'. תנו רבנן: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות. פירות מאן דכר שמייהו? חסורי מחסרא והכי קתני: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופירקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות. מאי לפיכך? מהו דתימא מיכל לא נכלינהו אנוחי ננחינהו, דאם כן מימנע ולא פריק, קמ"ל דהא עדיפא, זימנין דלא מלו ופריק לה מדידיה. ואיפוך אנא! אמר אביי: תיקנו מצוי למצוי, ושאינו מצוי לשאינו מצוי. אמר רבא: האי תנא סבר מזונות מדאורייתא, דתניא: שארה – (שמות כא) אלו מזונות, וכן הוא אומר: ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג); כסותה – כמשמעו; עונתה – זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר: אם תענה את בנותי (בראשית לא). רבי אלעזר אומר: שארה – זו עונה, וכן הוא אומר: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (ויקרא יח); כסותה – כמשמעו; עונתה – אלו מזונות, וכן הוא אומר: ויענך וירעיבך (דברים ח).

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מז עמוד ב

נו. תפה. המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבים חטים או מארבעה קבים שעורים. אמר רבי יוסי: לא פסק לה שעורים אלא ר' ישמעאל, שהיה סמוך לאדום. ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה, ואם אין לו פוסק לעומתן פרות ממקום אחר; ונותן לה מטה מפץ ומחצלת, ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה, ומנעלים ממועד למועד, וכלים של חמשים זוז משנה לשנה. ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים, אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה. נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכה, מעשה ידיה שלה.

ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל. ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים – בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו.

פרשנות:

המרה וכולי – הזן את אשתו בבית אפיטרופוס.

לא יפחות לה – בשבוע.

שהיה סמוך לאדום – מקום שאוכלין שעורין.

גרוגרות – תאנים יבשות כשהן מפורדות.

דבלה – תאנים דרוסות מחוברות יחד טנמכרות במשקל.

מפץ – מרבד.

כפה – צעיף.

וכלים – בגדים.

שחקים – בגדים ישנים.

בבלאותיהן – בסחבותיהן.

לצרכה – לשאר צרכים.

שתי... ערב – של אריג.

מקורות

משנה. המשרה את אשתו על ידי שליש – לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין. אמר רבי יוסי: לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל, שהיה סמוך לאדום. ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה, ואם אין לו – פוסק לעומתן פירות ממקום אחר; ונותן לה מטה מפץ ומחצלת, ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה, ומנעלים ממועד למועד, וכלים של חמשים זוז משנה לשנה. ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים, אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה. נותן לה מעה כסף לצורכה. ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה – מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל. ואם היתה מניקה – פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים – בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סד עמוד ב

יא' המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה מקביים חטים או מארבעת קבין שעורין אמר רבי יוסי לא פסק שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום /מ"י/ יב' ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר ונותנין לה מיטה ומפץ ואם אין לו מיטה מפץ מחצלת ונותנין לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעל ממועד למועד וכלים של חמשים זוז משנה לשנה ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אבל נותנין לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בלאותיהן בימות החמה והשחקין שלה /מי"א/ יג' נותנין לה מעה כסף לצרכיה ואוכלת עמו לילי שבת ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל ואם היתה מיניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוספין לה על מזונותיה במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד שבישראל הכל לפי כבודו

תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק ה דף כט טור ג /מ"ט

ה"ט/ הלכה יא' המשרה את אשתו על ידי שליש כו' מהו סמוך לאדום לדרומה /ה"י/ הלכה יב' נותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן כו' א"ר מנא מנה וארבע ריטלין נותן לה כר נר ופתילה כוס וחבית וקדירה רבי יוסי אמר כר אין לה שאין נשי העניים ישינות על הכר רבי חייה בשם רבי יוחנן הותירה מזונות שלה הותירה בליות שלה הדא דתימר באשת איש אבל באלמנה בין שהותירה מזונות בין שהותירה בליות שלה /הי"א/ הלכה יג' נותן לה מעה כסף לצרכיה והיא אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת כו' דברים אמורים לשון נקי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אכילה ממש על דעתיה דרב אוכלת משלו על דעתיה דר' יוחנן אוכלת משלה יין אין לה שאין עניות ישראל שותות יין ועשירות שותות והתני מעשה במרתא בת בייתוס שפסקו לה חכמים סאתים יין בכל יום ובית דין פוסקין יין אמר רבי חייה בר אדא על שום זנות יין ותירוש יקח לב והא תנינן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה מהו מוסיף רבי יהושע בן לוי אמר יין שהוא מרבה את החלב רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף לתבשילה פסקו אף על פי כן קיללה אותן ואמרה להן כך תתנו לבנותיכם אמר רבי אחא וענינו אחריה אמן אמר רבי אלעזר בר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה מלקטת שעורי' מבין טלפי סוסים בעכו וקראתי עליה הפסוק הזה הרכה בך והענוגה וגו' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' והתני מעשה במרים בתו של שמעון בן גוריון שפסקו לה חכמים בחמש מאות דינר קופה בשמי' בכל יום ולא הית' אלא שומרת יבם אף על פי כן קיללה אותן ואמרה להן ככה תתנו לבנתיכם אמר רבי אחא וענינו אחריה אמן אמר ר' אלעזר בר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתי' קשורה בשערה בזנב הסוס בעכו וקראתי עליה הפסוק הזה הרכה בך והענוגה כו'

תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק ה

דף ל טור ב, ה"ט עד טור ג, הי"א

נז. תפה: ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת ואופה ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת – לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים – אין מבשלת ואין מניקה את בנה, שלש – אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר, ארבע - יושבת בקתדרא; רבי אליעזר אומר: אפי' הכניסה לו מאה שפחות – כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. ר' שמעון בן גמליאל אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה – יוציא ויתן כתֻבה, שהבטלה מביאה לידי שעמום.

פרשנות:

יושבת בקתדרא – בטלה על הכסא.

המדיר – מטיל עליה בנדר.

מקורות

משנה. ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת – לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים – אין מבשלת ואין מניקה את בנה, שלש – אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר, ארבע - יושבת בקתדרא; רבי אליעזר אומר: אפי' הכניסה לו מאה שפחות – כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רשב"ג אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה – יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נט עמוד ב