חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

נא. תפד: - תפה. שנו רבותינו: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא; ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להם בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חגרת או סוֹמה, אומרים לה "כלה נאה וחסודה"? – והתורה אמרה: "מדבר שקר תרחק" (שמות פרק כג פסוק ז) אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

אמרו עליו על רבי יהודה בר אלעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: "כלה נאה וחסודה".

רב שמואל בר רב יצחק היה מרקד לפני הכלה בשלֹשה, היה רב זירא רואה אותו ומטמין עצמו מפניו; אמר: ראו אותו זקן, היאך הוא מבישנו! כשמת היו שלֹש שעות קולות וברקים בעולם. יצאה בת קול ואמרה: מה רב שמואל בר רב יצחק גומל חסד! יצאו לגמול לו חסד – הפסיק עמוד של אש בינו ובין שאר העם (ומקובלים אנו שאין עמוד אש מפסיק אלא לאחד בדור או לשנים בדור). אמר ר' זירא: הועיל לו שוטו לזקן; ויש אומרים: שטותו לזקן; ויש אומרים: שיטתו לזקן.

רב אחא היה מרכיב את הכלה על כתפיו ומרקד.

כשבא רב דימי אמר, כך היו שרים לפני הכלה במערב: "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס - ויעלת חן!"

פרשנות:

כיצד מרקדין וכולי – כלומר במה משבחין את הכלה בשעת ריקוד לפניה.

כמות שהיא – לפי יופיה וחשיבותה משבחין אותה.

וחסודה – חוט של חסד וחן משוך עליה.

חגרת או סומה – פסחת או עוורת.

מקח – קנין.

מעורבת עם הבריות – לעשות לאיש ואיש כרצונו.

בשלשה – בדים.

מבישנו – הזקן, שמזלזל בכבוד עצמו לפני העם.

שוטו – שרביטו, בד של הדס.

שטותו – שמתנהג כשוטה.

שיטתו – דרכו ומנהגו.

כחל... שרק – מיני צבע ליופי.

פרכוס – קשוט ויפוי, כגון קליעת שער וכדומה.

מקורות

העבירו לפניה כוס של בשורה. מאי כוס של בשורה? אמר רב אדא בר אהבה: כוס יין של תרומה מעבירין לפניה, כלומר: ראויה היתה זו לאכול בתרומה. מתקיף לה רב פפא: אטו אלמנה מי לא אכלה בתרומה? אלא אמר רב פפא: זו ראשית כתרומה ראשית. תניא, רבי יהודה אומר: חבית של יין מעבירין לפניה. אמר רב אדא בר אהבה: בתולה – מעבירין לפניה סתומה, בעולה – מעבירין לפניה פתוחה. אמאי? ניעבר קמי בתולה, וקמי בעולה לא ניעבר כלל! זימנין דתפסה מאתים, ואמרה: אנא בתולה הואי, והאי דלא עברו קמאי? אתנוסי הוא דאתניסו. תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי' לה, כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: מדבר שקר תרחק! (שמות כג) אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. כי אתא רב דימי אמר, הכי משרו קמי כלתא במערבא: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לרבי זירא, שרו ליה הכי: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי, שרו להו הכי: כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא, לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין, ואמרי לה: לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין. ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי: רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם. אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא – לחיי, ואי לא – לא. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה, כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה. ת"ר: מעבירין את המת מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים. שבחוהו, מכלל דשפיר עבד, והא א"ר אשי: אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו – כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול, דאמר מר: שום תשים עליך מלך (דברים יז) – שתהא אימתו עליך! פרשת דרכים הואי. תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה; במה דברים אמורים – כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו – אין מבטלין. וכמה כל צרכו? אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי, ואמרי לה: תליסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא. רב ששת, ואיתימא רבי יוחנן אמר: נטילתה כנתינתה, מה נתינתה בששים רבוא, אף נטילתה בששים רבוא. וה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני – לית ליה שיעורא.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף טז עמוד ב עד דף יז עמוד ב

רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא והוה רבי זעירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית לן וכיון דדמך הוה תלת שעין קלין וברקין בעלמא נפקת ברת קלא ואמרה דמך רבי שמואל בר רב יצחק גמיל חסדיא נפקון למיגמול ליה חסד נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידת כמין שבשא דנור בין ערסא לציבורא והוון ברייתא אמרין חיוי דדין סבא דקמת ליה שבישתיה והבאת שלום בין אדם לחבירו כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו בקשהו במקומך ורדפיהו במקום אחר.

תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א דף טו טור ד /ה"א

כיצד מרקדין לפני כלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה, אמרו בית שמאי לבית הלל, לדבריכם הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרין לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק, אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בפניו או יגננו בפניו, הוי אומר ישבחנו בפניו, לפיכך בית הלל אומרים תהא דעת אדם מעורבת עם הבריות.

ובית הלל, נמי ליכא הכא נאה במעשיה, דילמא נאה מבתי אבות וחסידה במעשיה, דאחזוקי בבישותא לא מחזקינן; ובית שמאי, מי כתיב משקר תרחק, מדבר, אפילו סתם; ובית הילל, כי קאמר רחמנא מדבר שקר תרחק, משום ונקי וצדיק אל תהרג, היא לקומי שפיר דמי.

ובית הלל, מאי שנא דמותבי מלקח מקח רע מן השוק, ליתבוה מדאורייתא, דתניא גדול השלום, שאפילו הקדוש ברוך הוא שינה בו, מעיקרא כתיב ואדוני זקן, ולבסוף כתיב ויאמר י"י אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אומנם אלד ואני זקנתי, הכי קאמרי, לא מיבעיא דמדאורייתא שפיר דמי, אלא אף לבראיתא שפיר דמי, כלפי איליא, איפוך.

מסכת כלה רבתי פרק ט הלכה א

כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לדבריכם, אפילו חגרת ואפילו סומאה, יאמרו כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק, אמרו להן בית הילל לבית שמאי לדבריכם, הרי שלקח מקח מן השוק, יגננו בפניו או ישבחנו בפניו, הוי אומר ישבחנו בפניו. מכאן אמרו חכמים, שתהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ד הלכה ד

רבי שמואל בר רב יצחק פתח (משלי כא) רודף צדקה וחסד וגו' כד דמך ר' שמואל בר רב יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין, נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא טבייא דארעא דישראל, למה כן דהוה לקיט מנהון שבשין ומהלך קדם כלה, והוו רבנן אמרין למה עביד כדין, למה הוא מבזה את אוריתא, אמר רבי זעירא שבקותיה דהוא ידע מה הוא עביד, כד דמך נפקו למיגמל ליה חסד ונחתה שבשבה דנור, ואיתעבידת כמו שבשבה דהדס ואפסיקת בין ערסא לציבורא אמרין חמון דהדין סבא דקאי ולעי דקמה ליה שבשתיה.

בראשית רבה (וילנא) פרשה נט ד"ה ד

נב. תפה. שנו רבותיו: ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים; אבל לא גלסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

מקורות

תנו רבנן: ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, אבל לא גלוסקאות - לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נ עמוד ב

ממשיכין יין ושמן בצינורות לפני חתנים ולפני כלות ולא משם דרכי האמורי מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לכבול והמשיכו אנשי העיר לפניהם בצנורות יין ושמן.

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ז הלכה טז

פרשנות:

ממשיכין יין בצנורות – משום סימן טוב וברכה.

בימות הגשמים – שהם נמאסים בטיט, ואסור לבזות אוכלים.

גלוסקאות – לחם סולת.

לא בימות החמה וכולי – שנמאסים תמיד בזריקה.

נג. תפה. אמרו עליו על אגרִפס המלך שעבר מלפני הכלה – ושבחוהו חכמים. אמרו לו: מה ראית? אמר להם אני נוטל כתרי בכל יום, וזו תיטול כתרה שעה אחת.

פרשנות:

שעבר מלפני הכלה – לתת דרך ללוית הכלה, שלא ילך העם אחריו.

מקורות

אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים. שבחוהו, מכלל דשפיר עבד, והא א"ר אשי: אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו – כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול, דאמר מר: שום תשים עליך מלך (דברים יז) – שתהא אימתו עליך! פרשת דרכים הואי.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א

המת והכלה שהיו באין ומקלסין זה כנגד זה, מעבירין את המת מלפני הכלה, מפני שכבוד החיים קודם לכבוד המתים; המלך והכלה, מעבירין את הכלה מלפני המלך. ומעשה באגריפס המלך שעבר מלפני הכלה, ושיבחוהו חכמים, אמרו לו מה ראית, אמר להם אני נוטל כתרי בכל יום, וזו תיטול כתרה שעה אחת.

מסכת שמחות פרק יא הלכה ו

נד. תפה. החתן דומה למלך.

מקורות

ר' יוסי אומ' שבעת ימי המשתה ממי אנו למדין מיעקב אבינו שעשה שבעת ימי המשתה ושמחה ולקח את לאה, ועוד הוסיף שבעה ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל, שנ' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, אמ' הב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי ואני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא כי בו נתן ה' תשועה לאדם, שבעת ימי המשתה ממי אנו למדין משמשון נזיר אלהים כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה שבעת ימי משתה ושמחה, שנ' ויהי כראותם אותו ויקח שלשים מרעים ויהיו אתו, מה היו עושין אתו, היו אוכלין ושותין ושמחין, שנ' ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה, וכתיב אחר אומ' ולא יכלו להגיד את החידה שלשת ימים, החתן דומה למלך מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד, מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים, מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו, מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנ' והוא כחתן יוצא מחופתו.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק טז