חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

לט. תפד. אמר ריש לקיש: גבוה לא ישא גבוהית, שמא יצא מהם תֹרן, ננס לא ישא ננסת, שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה, שמא יצא מהם בֹהק, שחור לא ישא שחורה , שמא יצא מהן טפיח.

פרשנות:

תרן – כלומר בן גבוה ביותר.

ננס – קצר קומה.

אצבעי – קטן כאצבע.

בוהק – לבן ביותר

טפיח – שחור ביותר.

מקורות

משנה. הכושי, הגיחור, והלבקן, והקפח, והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, ובעלי נגעים טהורים – פסולין באדם וכשרים בבהמה. רשב"ג אומר: שוטה מן הבהמה אינה מן המובחר. רבי אלעזר אומר: אף בעלי הדלדולין – פסולין באדם וכשרין בבהמה.

גמרא. כושי – אוכמא, גיחור – חיוורא, לבקן – סומקא. איני, והא ההוא דאמר להו: מאן בעי לוקיאני ואישתכח חיוורא! אלא: כושי אוכמא, גיחור – סומקא, כדאמרי אינשי סומקא גיחיא, לבקן – חיוורא, כההוא דאמר להו מאן בעי לוקיאני ואישתכח חיוורי. קפח. תני רב זביד: גבוה. איני, והתני ר' אבהו: מנין שהקב"ה משתבח בבעלי קומה – שנאמר: ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו! (עמוס ב) אמר רב פפא: באריכא שמיטה סניא. אמר ר"ל: גבוה לא ישא גבוהית – שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת – שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה – שמא יצא מהם בוהק, שחור לא ישא שחורה – שמא יצא מהן טפוח. החרש השוטה והשכור. שכור – מחיל עבודה, בהדי מומי דמחילי עבודה בעי למיחשב! בשאר דברים המשכרים, ודלא כר' יהודה, דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה חלב או דבש, נכנס למקדש – חייב.

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מה עמוד ב

מ. תפד. אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה.

מקורות

משנה. האיש מקדש בו ובשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו.

גמרא. השתא בשלוחו מקדש, בו מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו; כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא. איכא דאמרי: בהא איסורא נמי אית בה, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט). וכי איתמר דרב יוסף – אסיפא איתמר: האשה מתקדשת בה ובשלוחה; השתא בשלוחה מיקדשא, בה מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בה יותר מבשלוחה; כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא; אבל בהא איסורא לית בה, כדר"ל, דאמר ר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו.

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. כשהיא נערה אין, כשהיא קטנה לא; מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א

מא. תפד. "עיניך יונים" (שיר השירים פרק א פסוק טו) – כלה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה, עיניה טרוטות – כל גופה צריכה בדיקה.

פרשנות:

אין כל גופה צריכה בדיקה – שודאי כל גופה יפה.

טרוטות – חולניות ודולפות.

מקורות

דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא: והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה (במדבר טו), משל לכלה שהיא בבית אביה, כל זמן שעיניה יפות – אין כל גופה צריכה בדיקה, עיניה טרוטות – כל גופה צריכה בדיקה. אתו עבדיה ורמו ליה סודרא בצואריה, וקא מצערו ליה. אמרו ליה: בני מאתיה: שבקיה, דהא נמי מצער לן, כיון דחזינן דכל מיליה לשום שמים – לא אמרי ליה מידי ושבקינן ליה, אתון נמי שבקוהו.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כד עמוד א

עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הה"ד: והיה אם מעיני העדה (במדבר טו).

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ב

דומה שביאליק הסמיך כאן באופן מקסים שני מקורות הקשורים לפסוק "והיה אם מעיני העדה" (במדבר טו): דימוי ראשי העם (הסנהדרין) לעיניים.

בשיר השירים רבה נמשלו הסנהדרין בדימוי חיובי לעיני יונה. במסכת תענית אי ירידת גשמים בעקבות תעניתו של הנשיא, ראש העדה, נתפסת כגנאי לנשיא שהוא בבחינת עיניים לעדה כולה, והוא מושווה לכלה שעיניה טרוטות.

להלן תרגום הקטע כולו:

תרגום עברי (על פי שטיינזלץ)

בבית הנשיא גזרו תענית ולא בא גשם שנה להם אושעיא [שהיה מכונה] הקטן בחבורת [החכמים: "נאמר]: 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' (במדבר טו, כד). [פסוק זה מלמד שקוראים למנהיגים "עיני העדה", ובהתאם לכך:] משל לכלה שהיא בבית אביה [ואין מכירים אותה], כל זמן שעיניה יפות – אין כל גופה צריכה בדיקה [שודאי יפה ושלמה היא, אבל אם] עיניה טרוטות (פגומות ונוזלות) – כל גופה צריכה בדיקה. [וכך הוא בדור כולו גם כן, שאם ראשי הדור פגומים – סימן הם לעם כולו]."

באו עבדיו של הנשיא, שמו לו סודר בצווארו וציערו אותו [על שהעליב את בית הנשיא]. אמרו לו בני עירו [לעבדו של הנשיא]: "הנח לו, שהוא גם כן מצער אותנו [בדברי תוכחה קשים]. כיוון שראינו שכל דבריו לשם שמים – לא אמרנו לו דבר [ומרשים לו לדבר]. אתם – גם כן הניחו לו.

מב. תפד. אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר: בפלוני אני רוצה.

מקורות

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. כשהיא נערה אין, כשהיא קטנה לא; מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א

רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה, שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה. אמר ליה: לא סבר לה מר דמקדשא? אמר ליה: עברת לך אדרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב

תרגום עברי (על פי שטיינזלץ)

רב אחא בר אבא הזמן לבית רב חסדא חתנו, לקח את בת בתו (שהיתה בתו של בת חסדא) והושיב אותה בחיקו. אמר לו [רב חסדא]: אין אדוני סבור [שיש לחשוש] שהיא מקודשת [כבר]? אמר לו רב אחא: אם כך הוא] עברת על [דברי] רב, שאמר רב יהודה אמר רב, ויש אומרים [שאמר זאת] רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר: "בפלוני אני רוצה" [שאם אינו עושה כן יש לחשוש שמא לא תתרצה בחתן שבחרו לה, ותבוא לידי מכשול].

מג. תפד. המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקם – עליו הכתוב אומר: "וידעת כי שלום אהלך" (איוב פרק ה פסוק כד).

פרשנות:

סמוך לפרקם – קרוב לזמן שנעשים ראויים לנשואים.

שלום אהלך – שהוא בטוח שלא יחטאו בניו.

מקורות

ת"ר: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיהו נח).

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב עד דף סג עמוד א

האוהב את אשתו כנפשו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו בדרך ישרה, והמשיא אשה לבנו סמוך לפרקו קודם שיבא לידי חטא, עליהם הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ.

מסכת דרך ארץ פרק המינין הלכה טז

מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן – עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא! (איוב ה) – סמוך לפירקן שאני. תנו רבנן: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו – עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה (ישעיהו נח).

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב

מד. תפד. בתך בגרה – שחרר עבדך ותן לה.

פרשנות:

בגרה – הגיעה לפרקה.

שחרר – הוצא לחירות.

מקורות

(אמר רב) שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים: אל תרבה בגנות – משום מעשה שהיה, בתך בגרה – שחרר עבדך ותן לה, והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון. מאי טעמא? רב חסדא אמר: משום ערוה, רב כהנא אמר: משום ממון, הא והא איתנהו.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד א

רב אמר: אל תכנס לעיר פתאום ואל תכנוס לבית פתאום. בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שום ונשמע קולו.

ויקרא רבה (וילנא) פרשה כא ד"ה ח

מה. תפד. אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, ––– עליו הכתוב אומר: "למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו" (דברים פרק כט פסוקים יח-יט).

מקורות

אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי - עליו הכתוב אומר +דברים כ"ט+ למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב

מו. תפד. "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא פרק יט פסוק כט). רבי אליעזר אומר: זה המשיא בתו לזקן. רבי עקיבא אומר: זה המשהה בתו בוגרת.

פרשנות:

בגרה – הגיעה לפרקה.

שחרר – הוצא לחירות.

מקורות

אזהרה לבתו מאנוסתו מניין? בשלמא לאביי ורבא – מהיכא דנפקא להו עונש מהתם נפקא להו אזהרה. אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי? אמר רבי אילעא: אמר קרא: אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא יט). מתקיף לה רבי יעקב אחוה דרב אחא בר יעקב: האי אל תחלל את בתך להזנותה להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: אל תחלל את בתך להזנותה יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל הכתוב מדבר – תלמוד לומר להזנותה – בחילול שבזנות הכתוב מדבר, במוסר את בתו שלא לשם אישות. – אם כן לימא קרא אל תחל, מאי אל תחלל – שמע מינה תרתי. ואביי ורבא, האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה, - אמר רבי מני: זה המשיא את בתו לזקן.

כדתניא: אל תחלל את בתך להזנותה, רבי אליעזר אומר: זה המשיא את בתו לזקן, רבי עקיבא אומר: זה המשהא בתו בוגרת.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד א

מז. תפד. שנינו, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ, כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה ובא עליה ואין לו בושת פנים.

פרשנות:

דורס – טורף.

מקורות

תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים – אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד ב

והנושא אשה שאינה הוגנת לשום ממון, עליו הכתוב אומר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה (יאכלו) [יאכלם] חדש את חלקיהם (הושע ה ז), חדש נכנס וחדש יצא, וממון כלה, והנושא לשום יופי הויין לו עזי פנים, והנושא בת עם הארץ, נמשל כענבי הגפן שמשתרגות בסנה דבר כיעור ואינו מתקבל, והוויין לו בנים קשים ומורדים בישראל, ובתו ככלב, ועליו הכתוב אומר כל שוכב עם בהמה מות יומת (שמות כב יח), והנותן בתו לע"ה כאילו כופתה ונותנה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל, אף ע"ה דרוס ובועל ואינו מתבייש, ואיזהו ע"ה כל שאין יודע גבורותיו של הקב"ה, ואינו יודע תפלה וברכות שאפילו נראה שהוא חסיד, ארור הוא לאלהי ישראל, שאינו יודע שבחו של הקב"ה, אע"פ שנראה חסיד עיקרו רשע, שכך אמרו רבותינו אין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד. ולפיכך ימכור אדם מה שיש לו וישא בת ת"ח, שאם מת או גולה, בניו ת"ח, וישיא בתו לת"ח, משל לענבי גפן בענבי גפן דבר נאה ומתקבל:

שכל טוב (בובר) בראשית פרק כד ד"ה

מח. תפד. מעשה באשה אחת שנשאת לחבר, והיתה קושרת לו תפילין על ידו, נשאת למוכס, והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו.

פרשנות:

לחבר – לתלמיד חכם.

למוכס – גובה מכס.

קשרי מוכס – חותמות לנותני מכס.

מקורות

וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר: מעשה באשה אחת שנשאת לחבר, והיתה קושרת לו תפילין על ידו, נשאת למוכס, והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לט עמוד א

תנו רבנן: אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר - כולן צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה; אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ, וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ – אין צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה; ר"מ אומר: אף הן צריכין לקבל עליהן דברי חבירות לכתחלה, ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ: מעשה באשה אחת שנשאת לחבר – והיתה קומעת לו תפילין על ידו, נשאת לעם הארץ - והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו.

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ל עמוד ב

רבנן סברי כיון דבת תלמיד חכם היא, במנהגא דאביה תפשה, ור' אליעזר אומר לך, לעולם אשה כבעלה, כדתניא מעשה באשה אחת שהיתה נשואה לתלמיד חכם, והיתה קושרת לו קשר תפלין על ידו בכל יום, מת תלמיד חכם ונשאה למוכס, והיתה קושרת לו קשר מוכסין על ידיו.

מסכת כלה רבתי פרק א הלכה ה