חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

לה. תפג. שנו רבותינו: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. שאם מת או גולה – מבטח לו שבניו תלמידי חכמים; ואל ישא בת עם הארץ – שאם מת או גולה בניו עמי הארץ.

שנו רבותינו: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן – דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ; משל לענבי הגפן בענבי הסנה – דבר כעור ואינו מתקבל.

שנו רבותינו: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם – ישא בת גדולי הדור; לא מצא בת גדולי הדור – ישא בת ראשי כנסיות; לא מצא בת ראשי כנסיות – ישא בת גבאי צדקה; לא מצא בת גבאי צדקה – ישא בת מלמדי תינוקות. ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר: "ארור שכב עם כל בהמה" (דברים פרק כז פסוק כא).

פרשנות:

בענבי הגפן – שמרכיבים אותם בענבי הגפן.

ענבי הסנה – ענבי בר.

כעור – מגונה.

מקורות

תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. שאם מת או גולה – מובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ואל ישא בת עם הארץ – שאם מת או גולה בניו עמי הארץ. תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ – משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור ואינו מתקבל.

תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם – ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור – ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות – ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה – ישא בת מלמדי תינוקות. ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר ארור שכב עם כל בהמה (דברים כז).

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמודים א-ב

לו. תפג: ויהושע היה לבש בגדים צואים (זכריה פרק ג פסוק ג) – וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא, מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהֻנה, ולא מיחה בהם.

מקורות

כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר וגו' (ירמיהו כ"ט) וכתיב: ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמיהו כ"ט), אשר שרפם לא נאמר, אלא אשר קלם. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות. יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם (ירמיהו כ"ט). מאי עבוד? אזול לגבי ברתיה דנבוכדנצר, אחאב אמר לה: כה אמר ה' השמיעי אל צדקיה. וצדקיה אמר: כה אמר ה' השמיעי אל אחאב. אזלה ואמרה ליה לאבוה. אמר לה: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי. כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה. אמר להו: מאן אמר לכון? – אמרו: הקדוש ברוך הוא. – והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי: אסור. – אמרו ליה אנן נמי נביאי כוותייהו, לדידהו – לא אמר להו, לדידן – אמר לן. אמר להו: אנא בעינא דאיבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה. - אמרו ליה: אינון תלתא הוו, ואנן תרין. – אמר להו: בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו. אמרו יהושע כהן גדול. סברי: ליתי יהושע דנפיש זכותיה, ומגנא עלן. אחתיוהו, שדינהו. אינהו איקלו, יהושע כהן גדול איחרוכי מאניה, שנאמר: ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ה' וגו' (זכריה ג'), וכתיב: ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו'! (זכריה ג') אמר ליה: ידענא דצדיקא את, אלא מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא, חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל? – אמר ליה: אינהו תלתא הוו, ואנא חד. – אמר ליה: והא אברהם יחיד הוה! – התם לא הוו רשעים בהדיה, ולא אתיהיב רשותא לנורא, הכא הוו רשעים בהדי – ואתיהיב רשותא לנורא. היינו דאמרי אינשי: תרי אודי יבישי וחד רטיבא – אוקדן יבישי לרטיבא. מאי טעמא איענש? – אמר רב פפא: שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן. שנאמר: ויהושע היה לבש בגדים צואים (זכריה ג'), וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא, מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד א

תרגום עברי (על פי שטיינזלץ)

[בקשר למעשה חנניה מישאל ועזריה מביאים את הכתוב:] "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר" (ירמיהו כט, כא) ונאמר: "ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש" (ירמיהו כט, כב), "אשר שרפם" לא נאמר, אלא "אשר קלם". אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות [חטים צלויות באש שחורכים אותן מכל צד]. "יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם" (ירמיהו כט, כג). מה עשו? [ומספרים:] הלכו אל בתו של נבוכדנצר. אחאב אמר לה: כה אמר ה' השמיעי [הבעלי] אל צדקיה. וצדקיה אמר [לה]: כה אמר ה' השמיעי [הבעלי] אל אחאב. הלכה ואמרה לו לאביה [את מה שאמרו לה]. אמר לה: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, [ואין זו נראית נבואה אמיתית]. כאשר יבואו אליך, שלחי אותם אלי. כאשר באו אליה שלחה אותם אל אביה. אמר להם: מי אמר לכם [לעשות כן?] אמרו: הקדוש ברוך הוא. [אמר נבוכדנצר] והרי חנניה מישאל ועזריה, שאלתי אותם ואמרו לי: אסור! אמרו לו: אנו גם כן נביאים כמותם, להם לא אמר [ציווי זה] ולנו אמר. אמר להם: אני רוצה לבדוק אתכם כפי שבדקתי אותם [את חנניה מישאל ועזריה. אמרו לו: הם שלושה היו ואנחנו שניים [בלבד ואין זכותנו מרובה כל כך שננצל מן האש]. אמר להם: בחרו לכם את מי שאתם רוצים [כשלישי] אתכם. אמרו [לו]: יהושע כהן גדול. [ומדוע בחרו בו?] סברו: שיבוא יהושע [הכהן הגדול אתנו] שמרובה זכותו, ותגן [גם] עלינו. הכניסום וזרקו אותם לאש. הם נשרפו. יהושע כהן גדול, נחרכו בגדיו, שנאמר: "ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו" (זכריה ג, א), וכתוב: "ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו'! הלא זה אוד מוצל מאש" (זכריה ג') [הרי רמז למעשה זה שניצל מכבשן האש, אלא שהיה חרוך מאוד] אמר לו [נבוכדנצר]: יודע אני דצדיק אתה [שניצלת מן האש], אלא מה טעם שלטה בך במקצת האש, חנניה מישאל ועזריה לא שלטה בהם כלל? אמר לו: הם שלושה [צדיקים] היו, ואני אחד. אמר לו נבוכדנצר: והרי אברהם יחיד היה [כשהושלך לכבשן האש על ידי נמרוד וניצל לגמרי! ענה לו]: שם לא היו רשעים עמו, ולא ניתנה רשות לאש [לבעור כלל], כאן היו רשעים אתי וניתנה רשות לאש לשרוף [אותם ולכן פגעה גם בבגדי]. זה הוא שאומרים בני אדם [פתגם מקובל]: שני אודים יבשים ואחד רטוב [שהיו באש] – הדליקו היבשים את הרטוב. [ושואלים:] מה טעם נענש? [יהושע הכהן הגדול שבעוון זה הוצרך להיות מושלך לכבשן האש] אמר רב פפא: שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן. שנאמר: "ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך" (זכריה ג'), וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא, מלמד [הכתוב ברמז] שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן [ולכן נראה כך בחזון לזכריה הנביא].

לז. תפג. שנו רבותינו: נאמן התינוק לומר: כך אמר לי אבא: משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה, ושאכלנו בקצצה של בת פלוני לפלוני.

כיצד קצצה? אחד מן האחים שנשא אשה שאינה הוגנת לו. באים בני משפחה, ומביאין חבית מליאה קליות ואגוזים, ושוברין אותה לפני התינוקות באמצע הרחבה ואומרים: "אחינו בית ישראל, שמעו! אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו, ומתיראים אנו שמא יתערב זרעו בזרענו, בֹאו וקחו לכם דֻגמא לדורות, שלא יתערב זרעו בזרענו" – והתינוקות מלקטים ואומרים: נקצץ פלוני ממשפחתו! ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים חזר פלוני למשפחתו. ובשעה שהוא מגרשה היו עושים כן ואומרים: חזר פלוני למשפחתו!

פרשנות:

משפחה זו כשרה – שאין בה תערובת של פסול.

בקצצה – מפורש להלן – בכריתה.

קליות – שבלים קלויות באש.

הרחבה – הרחוב.

דוגמא – אות ומופת לזכרון.

נקצץ – נכרת.

מקורות

אין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה. מאי טעמא? אפוקי ממונא לא מפקינן. תנו רבנן: נאמן התינוק לומר, כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה, משפחה זו טמאה; טהורה וטמאה סלקא דעתך? אלא, משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה, ושאכלנו בקצצה של בת פלוני לפלוני, ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן על ידי עצמו, אבל לא על ידי אחר. וכולן, אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר - אין נאמנים. ואין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנים. ר' יוחנן בן ברוקא אהייא? אילימא אסיפא, אפוקי ממונא הוא! אלא ארישא: וכולם, אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר – אין נאמנין, ר' יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנין. במאי קמיפלגי? ת"ק סבר: כיון דעובד כוכבים הוא לא הוה דייק, ורבי יוחנן בן ברוקא סבר: כיון דדעתיה לאיגיורי מידק הוה דייק. מאי קצצה? דתנו רבנן: כיצד קצצה? אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות, ושוברין אותה באמצע רחבה, ואומרים: אחינו בית ישראל שמעו, אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו, ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו, בואו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא יתערב זרעו בזרעינו, וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כח עמוד ב

הלכה י. תני ובלבד דברים שהן רגילין בהן תני ובלבד שיצטרף עם אחרים וחש לומר שמא עבד הוא הדא מסייעא לההיא דמר ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בר חנינה אסור לאדם ללמד את עבדו תורה לא כן א"ר זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה משבעה קרייות וידבר עולה מז' פסוקים תיפתר שלמד מאיליו או שלמדו רבו כטבי וחש לומר שמא עבד הוא מסייעא לההיא דתני ר' חייה נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן אבל נותנין לו מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית מהו להוציא ממון מתוך עדותן היך עבידא היו הכל יודעין עד שדה ראובן תחום שבת ובאו ואמרו עד כאן היינו באין בשבת ונמצאת השדה של שמעון מהו מפיקתה מן שמעון ומחזרתה לראובן מהו שיהו נאמנין לומר יוצאין היו ללקט בפגי שביעי' ושמענו פלוני ממלל על פלו' אשתו אשה פלנית ממללת על בניה ר' אחא רבי שמואל בעי הוזמו מהו שישלימו או ייבא כיי דא"ר בא רב יהודה בשם שמואל אין לומדין דבר מדבר בעדים זוממין וכא כן תני שאכלנו בקציצת פלוני ופלוני מהו בקציצת בשעה שהיה אדם מוכר את שדה אחוזתו היו קרובין ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקו' והתינוקות מלקטין ואומרי' נקצץ פלוני מאחוזתו ובשעה שהיתה חוזרת לו היו עושין לו כן ואומרי' חזר פלוני לאחוזתו אמר רבי יוסי בי רבי בון אף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו קרוביו ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני ממשפחתו ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים חזר פלוני למשפחתו.

תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק ב דף כו טור ד ה"י

הלכה ה. נכסים שיש להן אחריות כו' בראשונה היו קונין בשליפת המנעל הדא היא דכתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו' מי שלף תמן אמרין רב ולוי חד אמר הקונה וחד אמר המקנה ואתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתני בועז נותן לגואל רבי יהודה אומר הגואל נתן לבועז חזרו להיות קונים בקצצה מהו בקצצה בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומ' נקצץ פלוני מאחוזתו ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומ' חזר פלוני לאחוזתו אמר רבי יוסה בי רבי בון אף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרי' נקצץ פלוני ממשפחתו ובשעה שהוא מגרשה היו עושין כן ואומרין חזר פלוני למשפחתו חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה בכסף שדות בכסף יקנו זה הכסף וכתוב בספר וחתום אילו עידי שטר והעד עדים אילו עידי חזקה או אינן אלא עידי שטר כבר כתיב וכתוב בספר וחתום

תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק א דף ס טור ג ה"ה

יא [ז] וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, רבי חנינא פתר קרא בישראל בגו אפייא דישראל לשעבר היו מקלסין על הגאולה, שנאמר (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו ועכשיו על התמורה, שנאמר (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, אין לך מנוול ומשוקץ ומשונה כשור בשעה שאוכל עשב, בראשונה היו קונין במנעל ובסנדל שנאמר שלף איש נעלו, חזרו להיות קונין בקצצה, ומהו דין קצצה, א"ר יוסי בר אבין כל מי שהוא מוכר שדהו לגוי היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין בפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרין נקצץ פלוני מאחוזתו, החזירה היו אומרים חזר פלוני לאחוזתו, כך כל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו היו הקרובים מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרין אבוד פלוני ממשפחתו, גרשה היו אומרין חזר פלוני למשפחתו, חזרו להיות קונין במנעל ובסנדל שלף איש נעלו ונתן לרעהו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה ושלשתן כתובין בפסוק אחד (ירמיה ל"ב) שדות בכסף יקנו הרי כסף, וכתוב בספר וחתום הרי עדי השטר (ירמיהו ל"ב) והעד עדים הרי עדי חזקה, ר' יוסי בשם ר' יוחנן, אין כסף נקנית פחות משוה פרוטה כסף, ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה, מלתיה דרבי חנינא פליגא דא"ר חנינא כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קנטרין, א"ר יודן בן פזי חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין, ולא דמי הכא כתיב כסף ומה דאמר ר' חנינא שקלים ודלא כר' אליעזר שהיה ר' אליעזר אומר הילוך קנה, דתני אם הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך כדברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק והכל מודים במוכר שדהו לחברו כיון שהלך קנה.

רות רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה יא [ז]

[שלף איש נעלו ונתן לרעהו] חזרו להיות קונין בסנדל, דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. חזרו להיות קונין בקציצה. מהו דין קציצה? אמ' ר' יוסי בר אבין, כל מי שמוכר אחוזתו לגוי, היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין אותן לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרין, נקצץ פלוני מאחוזתו. החזירה היו אומרים, חזר פלוני לאחוזתו. וכל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו, היו הקרובים מביאים חביות מלאות [קליות ואגוזים ומשברין אותו לפני התינוקות]. והתינוקות מלקטין ואומרין, נקצץ פלוני ממשפחתו. גרשה היו אומרים, חזר פלו' למשפחתו. חזרו להיות קונין בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן בכתוב אחד. שדות בכסף יקנו (ירמיה לב: מד), הרי בכסף. וכתוב בספר וחתום (ירמיהו ל"ב: מד), הרי בשטר. והעד עדים (ירמיהו ל"ב: מד), אלו עידי חזקה. ר' אסי אמר, אין כסף נקנה בפחות משוה פרוטה, ואין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מילתא דר' אסי פליג אדר' חנינא, כל שקלים שבתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובים קנטרין. [אמ"ר יודן בן פזי,] חוץ משקלי עפרון שהן קנטרין. ולא דמי, הכא כתב כסף, ומה דא"ר חנינא שקלים. ולא כר' אליעזר שהיה אומר, הלוך קונה. וחכמים אומרים, אין הלוך קונה. תני, הילך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך כדברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים, לא קנה עד שיחזיק בכל.

רות רבה (לרנר) פרשה ז

[ו] ויאמר הגואל. לבועז, בתחלה היו קונין בשליפת הנעל, דכתיב וזאת לפנים בישראל. מי נתן למי רב ושמואל, חד אמר הקונה נתן למקנה, וחד אמר המקנה נתן לקונה, חזרו להיות קונין בקציצה, כיצד, הרי שהיה אחד מהם מוכר שדה אחוזתו היו מקריבין חביות מלאה אגוזים וקליות ושוברים אותם לפני התינוקות, והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו, ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כן, ואומרים איש פלוני חזר לאחוזתו, ואמר רבי יוסי בר אבין אף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו, היו עושין לו כן, ואמרו נקצץ זה ממשפחתו, וכשהיה מגרשה עושין כמו כן ואומרים חזר פלוני למשפחתו, לפיכך אמר טוב איני נוטלה, פן אשחית את נחלתי, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר [ובחזקה].

מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה ד ד"ה [ו]

לח. תפג. שנינו: "וקראו לו זקני עירו ודברו אליו" (דברים פרק כה פסוק ח) – מלמד, שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרין לו: מה לך אצל ילדה? מה לך אצל זקנה? כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך!

פרשנות:

ילד – צעיר.

כלך – לך לך.

מקורות

משנה. ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן - הרשות בידו. מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

היתה אחת כשרה ואחת פסולה, אם היה חולץ - חולץ, לפסולה, ואם היה מייבם – מייבם לכשרה.

גמרא. ארבעה אחין ס"ד? אלא אימא: ארבעה מאחין.

הרשות בידו. ושבקי ליה? והתניא: וקראו לו זקני עירו (דברים כ"ה) – הן ולא שלוחן, ודברו אליו – מלמד, שמשיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרין לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך! לא צריכא, דאפשר ליה. א"ה, אפילו טובא נמי! עצה טובה קמ"ל ד' אין, טפי לא, כי היכי דנמטייה עונה בחדש.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מג עמוד ב עד דף מד עמוד א

ההוא מיבעי ליה לכדתניא וקראו לו – ולא שלוחם, ודברו אליו – מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קא עמוד ב