חזרה לדף הראשי

חלק חמישי

ב. ביתו של אדם / א. נשואים

 

 

כג. תפב: רבא שמע לאדם אחד שבקש רחמים ואמר: תזדמן לי פלונית. אמר לו: לא תבקש רחמים כך, אם ראויה לך – לא תלך ממך, ואם לא – כפרת ביי. אחר כך שמע שאמר: או הוא ימות לפניה או היא תמות לפניו, אמר לו: לאו אמרתי לך שלא תתפלל על הדבר כך?

 

כד. תפב: אמר רב משום רבי ראובן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מיי אשה לאיש. מן התורה, שנאמר: "ויען לבן ובתואל ויאמרו מיי יצא הדבר" (בראשית פרק כד, פסוק נ); מן הנביאים – שנאמר: "ואביו ואמו לא ידעו כי מיי היא" (שופטים פרק יד, פסוק ד); מן הכתובים – שנאמר: "בית והון נחלת אבות ומיי אשה משכלת" (משלי פרק יט, פסוק יד).

 

פירושים:

שבקש רחמים – על אשה.

כפרת בה' – שהר אתה מתפלל כנגד רצונו.

אחר כך – לאחר שנשא את האשה שביקש.

או הוא ימות לפניה – שהיתה אשה רעה.

 

מקורות

משנה. ואלו כותבין במועד: קדושי נשים, וגיטין, ושוברין, דייתיקי, מתנה, ופרוזבולין, איגרות שום, ואיגרות מזון, שטרי חליצה, ומיאונים, ושטרי בירורין, גזרות בית דין, ואיגרות של רשות.

גמרא. אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. לימא מסייע ליה: ואלו כותבין במועד: קדושי נשים. מאי לאו שטרי קדושין ממש? – לא, שטרי פסיקתא, וכדרב גידל אמר רב. דאמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך – כך וכך, כמה אתה נותן לבתך – כך וכך. עמדו וקדשו – קנו. הן הן הדברים הנקנין באמירה. לימא מסייע ליה: אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו. הא לארס – שרי! – לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא לארס – דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי, דקא עביד מצוה – אסור. תא שמע, דתנא דבי שמואל: מארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו. שמע מינה.

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! – אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. – אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך – לא אזלא מינך, ואי לא – כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא? הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה – דכתיב  ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (בראשית כד), מן הנביאים – דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא (שופטים יד). מן הכתובים – דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת (משלי יט).

ואמר רב משום רבי ראובן בן איצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא, אמר רבי ראובן בן איצטרובילי: אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו – עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו – הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו – ראה אחרים שעשו, ושמח. מתיב רבי יעקב: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם (מלכים ב, יז) – התם להכעיס הוא דעבוד. תא שמע: ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' (תהלים קו), רב שמואל בר יצחק אמר: מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה! – התם משום שנאה הוא דעבוד. תא שמע, אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. ואמר רב פפא: לדידי חשדון ולא הוה בי! – לא קשיא; הא – בקלא דפסיק, הא – בקלא דלא פסיק. וקלא דלא פסיק עד כמה? אמר אביי: אמרה לי אם: דומי דמתא יומא ופלגא. והני מילי – דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני – לית לן בה. וכי פסק ביני ביני – לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה – לא. ולא אמרן אלא דלא הדר נבט, אבל הדר נבט – לא. ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים – אויבים הוא דאפקוה לקלא.

 תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

 

 

כה. תפב: זיווגו של איש אלא מן הקדוש ברוך הוא: יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו.

 

מקורות

ר' אבהו פתח בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת (משלי יט), רבי פנחס בשם ר' אבהו מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה, בתורה מנין ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (בראשית כד), בנביאים ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא(שופטים יד), בכתובים היינו דכתיב ומה' אשה משכלת (משלי יט), יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק זיווגו בא אצלו וירא והנה גמלים באים, יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב.

בראשית רבה (וילנא) פרשה סח ד"ה ג