|
טז. תפא: יראת יי טהורה עומדת לעד (תהלים פרק יט פסוק י), אמר
רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה. מה היא – נושא אשה ואחר כך לומד תורה.
|
מקורות
רבי יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זיר, זכה – נעשית לו זיר, לא
זכה – זרה הימנו. רבי יוחנן רמי: כתיב ועשית לך ארון עץ (דברים י), וכתיב
ועשו ארון עצי שטים (שמות כה) – מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו
מלאכתו. מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה) אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו –
אינו תלמיד חכם. (אמר) אביי ואיתימא רבה בר עולא (מסורת הש"ס: [אמר]):
נקרא נתעב, שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה(איוב טו). אמר רבי
שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה
ולב אין (משלי יז) – אוי להם לשנאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה, ואין
בהן יראת שמים. מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתיה עביד.
אמר להו רבא לרבנן: במטותא מיניכו, לא תירתון תרתי גיהנם. אמר רבי יהושע בן
לוי: מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם
משה (דברים ד), זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה. והיינו
דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחייא, דלא אומן לה – סמא דמותא. אמר רבי שמואל בר
נחמני: רבי יונתן רמי, כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט) וכתיב אמרת ה' צרופה (תהלים יח), זכה – משמחתו,
לא זכה – צורפתו. ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא, זכה – צורפתו לחיים, לא
זכה – צורפתו למיתה. יראת
ה' טהורה עומדת לעד (תהלים יט), אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה. מאי
היא – נושא אשה ואחר כך לומד תורה. עדות ה' נאמנה אמר רבי חייא בר
אבא: נאמנה היא להעיד בלומדיה. מעשה רקם (שמות כו) מעשה חשב (שמות כו) אמר רבי אלעזר: שרוקמין במקום שחושבין.
תנא משמיה דרבי נחמיה: רוקם – מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד. חושב – מעשה אורג,
לפיכך שני פרצופות.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב
|
יז. תפא: שנו רבותינו: ללמוד תורה ולישא אשה – ילמוד תורה ואחר
כך ישא אשה; ואם אי אפשר לו בלא אשה – ישא אשה ואחר כך ילמד תורה. אמר רב
יהודה, אמר שמואל: הלכה: נושא אשה ואחר כך ילמד תורה. ר' יוחנן אמר: רחים
בצוארו – ויעסוק בתורה?
פירושים:
ריחים
בצוארו – כלומר עול אשה ובנים.
|
מקורות
ללמדו תורה. מנלן? דכתיב: ולמדתם אותם את בניכם(דברים יא).
והיכא דלא אגמריה אבוה – מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב: ולמדתם. איהי
מנלן דלא מיחייבא? דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד – מצווה ללמד,
וכל שאינו מצווה ללמוד – אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף
נפשה? דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו – מצווה ללמד את עצמו,
וכל שאין אחרים מצווין ללמדו – אין מצווה ללמד את עצמו. ומנין שאין אחרים
מצווין ללמדה? דאמר קרא: ולמדתם אותם את בניכם – ולא בנותיכם. ת"ר: הוא
ללמוד ובנו ללמוד – הוא קודם לבנו; ר' יהודה אומר: אם בנו זריז וממולח
ותלמודו מתקיים בידו – בנו קודמו. כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב
שדריה אבוה לקמיה דאביי, כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה, א"ל:
אנא עדיפא מינך, תוב את דאיזיל אנא. שמע אביי דקא הוה אתי, הוה ההוא מזיק בי
רבנן דאביי, דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוו מיתזקי, אמר להו: לא ליתיב
ליה אינש אושפיזא, אפשר דמתרחיש ניסא. על, בת בההוא בי רבנן, אידמי ליה
כתנינא דשבעה רישוותיה, כל כריעה דכרע נתר חד רישיה. אמר להו למחר: אי לא
איתרחיש ניסא, סכינתין. ת"ר:
ללמוד תורה ולישא אשה – ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם א"א לו בלא
אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא
אשה ואח"כ ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?
ולא פליגי: הא לן, והא להו.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב
|
יח. תפא: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ...
וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קהלת
פרק יא, פסוק ט) – אמר ר' שמעון בר יוחאי: לאחד
שהיה מפסיל בנשים ושטוף בזִמה והיה אומר: איזו אשה שאהא מבקשה? הזקין וביקש
לישא אשה. אמרו לו: ביש גדא וטמיע מזלא! איזו אשה מתבקשת לך כשנחיריך מנטפות
ואזניך כבדות ועיניך כהות!
פירושים:
מפסיל – פוסל, שלא מצא אשה ראויה לו.
ושטוף
בזימה – שקע בזמה.
איזו
אשה שאהא מבקשה – כלומר איזו אשה הראויה לי.
ביש
גדא וטמיע מזלא – איש שמזלו רע; כלומר אי לך, אדם
עלוב!
|
מקורות
שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ
וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ
וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע
כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט:
קהלת פרק יא, פסוק ט
א [ט] שמח בחור בילדותך, אמר ר' שמואל בר ר' יצחק בקשו חכמים
לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות, אמרו זה חכמתו של
שלמה שאמר שמח בחור בילדותך, משה אמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם
שלמה אמר והלך בדרכי לבך הותרה הרצועה לית דין ולית דיין כשאמר כי על כל אלה
יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה, ר' חייא רבה ור"ש בן חלפתא, ר'
חייא רבה אמר לאחד שברח מפני הקוסטנר והיה רץ והוא רץ אחריו אמרו לו מעוט
בריצה שלא תרבה בחזירה, כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, ר' שמעון
בן חלפתא אומר לאחד שהיה שט על פני הנהר היה רץ ורצין אחריו אמרו לו מעט
בכניסה שלא תרבה ביציאה ותיגע, כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, ר'
חנינא בר פפא אמר לאחד שגנב את המכס חד זמן צדון יתיה אמרין ליה הב מה דאית
גבך, אמר לון סבון לכון מה דאית גבאי, אמרון את סבר לית אנן מפקין אלא כל
דאית גבך האידנא אנן תבעין מינך כל דאית גבך וכל מה דגנבת כל אילין שנייא
דהוית גניב, כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמר ר' לוי לעוף שהיה
חבוש בכלוב בא עוף אחד ועמד לו על גביו, אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויין
לך, אמר ליה ביש גדא וטמיע מזלא למזונותי את מסתכל ולחבושי לית את סקר,
דלמחר מפקין ונכסין לי, כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, ר' תנחום
אמר לבן בליעל שבא אצל חנוני, א"ל תן לי בשר שמן ויין ישן ומיני
ארגסטירין אכל ושתה ונתבסם ובא לצאת א"ל אייתי טימי מה דאכלת, אחר
/אמר/ כריסיה דההוא גברא קומך בזעה, חנוני הוה חכים מה עשה נטל מחצלת וכרכו
בה והניחו על תרע חנותיה, כל דעבר א"ל אישדי זכו עם הדין מיתה דנזבון
ליה תכריכין, עבר חד בר פחין ביש סניה אמר ליה עד כדון ביש הדין גדא וטמיע
מזלא הכא מקלק, אמר ליה חייך עד דאיסתנפנוי פריוטי כיון דאיסתנפנוי פריטייא
דידיה אמר ליה איזיל לפחתא, כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט,
ד"א שמח בחור בילדותך, ר' יודן ור' פנחס, ר' יודן אמר בילדותך בתורתך
שלמדת בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך זו המשנה, והלך בדרכי לבך ובמראה
עיניך זה התלמוד, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אלו מצות ומעשים
טובים, ר' פנחס אומר שמח בחור בילדותך מי גרם לך להבחר בזקנותך, תורה שלמדת בילדותך ואם נבחרת
בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדרכי לבך זה התלמוד שלמדת מרבך,
ודע כי על כל אלה וגו' עליו לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים, רשב"י אומר לאחד שהיה
מפסיל בנשים ושטף בזמה והוה אמר הידא איתתא אנא בעי לה הדא איתתא אנא בעי לה
הזקין וביקש לישא אשה, אמרו לו ביש גדא וטמיע מזלא הידא איתתא בעיא לך כדון
נחירך קטיף אודנך יקרין ועיינך כהיין, כך כי על כל אלה יביאך האלהים,
לאחד שהיו לו שדות וכרמים ולא היה מפריש תרומה ומעשרות הזקין וירד מכל נכסיו
אמר אלו היו לי שדות וכרמים ולא הייתי מפריש תרומה ומעשרות אמרין ליה כדון
מה דהוה הוה, כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.
קהלת רבה (וילנא) פרשה יא ד"ה א [ט]
|
יט. תפב. ר' חייא בר אבא [אמר] "תּוֹחֶלֶת
מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב" (משלי פרק יג, פסוק יב) – זה הוא שמארש אשה ונוטלה לאחר זמן. "וְעֵץ
חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה (שם, שם) – זה שמארש אשה
ונוטלה מיד.
|
מקורות
תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב
וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה:
משלי פרק יג, פסוק יב
[ג] תוחלת ממושכה מחלה
לב וג' (משלי יג: יב). ר'
חייא בר אבא פתח תוחלת ממושכה מחלה לב, זה הוא מארש
אשה ונוטלה לאחר זמן. ועץ חיים תאוה באה (משלי י"ג), זה שמארש אשה
ונוטלה מיד. ד"א תוחלת ממושכה
מחלה לב, זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים. ועץ חיים תאוה באה, זה שאול
שנמשח ומלך מיד. בזכות מה, בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו ושפל
רוח, ושהיה אוכל חולים בטהרה, ושהיה מבזבז את ממונו בשביל לחוס על ממונן של
ישר', וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו. יהוד' בר נחמן בשם ר' שמע' בן לקיש שהיה
בן תורה, בי שרים ישורו (משלי ח, טז), בי מלכים ימלוכו (משלי ח, טו).
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ה
ד"ה [ג
רבי חייא בר אבא פתח תוחלת ממושכה מחלת לב [ועץ חיים תאוה
באה (משלי יג, יב), תוחלת ממושכה מחלה לב] זה הוא שמארס אשה ונוטלה לאחר זמן, ועץ חיים תאוה באה
זה הוא שמארס אשה ונוטלה מיד. ד"א תוחלת ממושכה [וגו'] זה דוד
שנמשח ומלך לאחר כמה שנים, ועץ חיים תאוה באה זה שאול שנמשח ומלך מיד, בזכות
מי, בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו, שהיה אוכל חולין בטהרה, שהיה
מבזבז את ממונו [כדי לחוס על ממונם] של ישראל, ששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו,
(הורה ר"נ) [ר' יהודה בר נחמן אמר] בשם ר"ל שהיה (בו) [בן] תורה
בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו
פסיקתא
רבתי (איש שלום) פרשה טו ד"ה
[ד] תוחלת ממושכה וגו' (משלי יג, יב), תוחלת ממושכה מחלת לב, זה שמארס את האשה ואינה נושאה מיד,
ועץ חיים תאוה באה (שם, שם), זה שמארס את האשה ונושאה מיד. ד"א
תוחלת ממושכה מחלת לב, זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים, ועץ חיים תאוה באה,
זה שאול שנמשח ומלך מיד. (ושאול לכד את המלוכה על ישראל) [ובזכות מה בזכות
מעשים טובים] שהיה עניו, שהיה שפל רוח, שהיה ירא חטא, שהיה מבזבז נכסיו וחס
על נכסיהן של ישראל, יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש שהיה בן תורה,
(כתיב) [דכתיב] בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו), (וילחם סביב בכל
אויביו, מהו בכל אשר יפנה ירשיע. ירשיע יחייב).
מדרש שמואל (בובר) פרשה יז ד"ה [ד]
|
|