|
יא. תפא. בן שמנה עשרה לחפה.
|
מקורות
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל
כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים
הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה
בימינו ותן חלקנו בתורתך:
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה
למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן
שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים
לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
משנה מסכת אבות פרק ה משנה כ-כא
|
יב. תפא. שנו
דבי ר' ישמעאל: עד עשרים
שנה, יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם, מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נָשא, אומר: תִּפַּח עצמותיו.
אמר רב חסדא: מפני מה אני יפה מחברי?
מפני שנָשאתי בשש-עשרה ואלמלי נָשאתי בארבע-עשרה הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך!
אמר לו רבא לר' נתן בר
אַמִּי: עד שידך על צואר בנך – משש-עשרה ועד עשרים
ושתים; ויש אומרים: משמנה-עשרה עד עשרים וארבע.
פירושים:
תפח עצמותיו – לשון קללה.
יפה מחברי – בתורה ובמעשים.
שנשאתי בשש עשרה – ולמדתי תורה בטהרה.
לשטן – ליצר הרע.
חץ בעיניך – כלומר, הייתי מתגרה בו
ואיני מתיירא מפניו.
עד שידך וכולי – כלומר, כל זמן שיש לך
רשות עליו השיאהו אשה.
|
מקורות
משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא,
א"ל: כשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא,
א"ל: מאי טעמא לא פריסת סודרא?
א"ל: דלא נסיבנא. אהדרינהו
לאפיה מיניה, א"ל: חזי, דלא חזית להו לאפי עד דנסבת.
רב הונא לטעמיה, דאמר:
בן עשרים שנה ולא נשא אשה - כל ימיו בעבירה.
בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא: כל ימיו בהרהור
עבירה. אמר רבא, וכן
תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה, יושב הקב"ה
ומצפה לאדם מתי ישא אשה,
כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו. אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי - דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך.
א"ל רבא לר' נתן בר אמי: אדידך על צוארי דבריך, משיתסר ועד
עשרים ותרתי, ואמרי לה: מתמני סרי עד עשרים
וארבעה. כתנאי: חנוך לנער על פי דרכו (משלי כב)
– ר' יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: משיתסר ועד עשרים
ותרתין, וחד אמר: מתמני
סרי ועד עשרים וארבעה.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט
עמוד ב – דף ל עמוד א
|
|