|
האגדה על משה רבנו וראשו של שולטאן
ג'מג'מה מסופר באגדות שביום מהימים וברצונו של בורא
העולם, שהוא האל הגדול ובעל הנפלאות שברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם,
טייל על שפתו של הנהר הגדול, נהר פרת, השליח הגדול, רבן כל השליחים ואדון
האדונים, מוסא כלים אללה (משה שדיבר פה אל פה עם אלוקים), והנה ראה ראשו של אדם
זרוק על גדת הנהר כמו כדור. זה היה הראש שנפרד מן הגוף לפני שנים רבות. לא נשאר
ממנו, לא שערות ולא עור ולא בשר, אלא רק העצמות בלבד. התבונן מוסא על הגולגולת הזאת בפליאה
רבה ונשא את עיניו לשמיים ואמר: "יא אללה, אתה בראת את הבריות ויצרת את כל
העולם והכל הוא מעשי ידיך הנפלאים. אבל מדוע הגולגולת הזאת זרוקה ככה בבוז
ומזולזלת? אנא, אלוקים הגדול, גלה לי את סודה של הגולגולת ואת עברה למען אדע
קורות חייה ומי היה בעל הגולגולת, מתי חי ומה היו מעשיו?" הנביא אך זה סיים לדבר, והנה התגלה
לפניו המלאך גבריאל ושאל אותו: "מה רצונך לדעת, יא מוסא? אני
לפקודתך." השיב משה למלאך גבריאל: "רצוני
שהגולגולת הזאת תספר לי את כל קורות חייה מתחילתם ועד סופם." המלאך גבריאל אמר: "שאל ממנה כל מה
שברצונך, והיא תענה לך ברצון על כל שאלותיך." ניגש משה בכבוד גדול לגולגולת וביקש
ממנה שתספר את קורותיה בזמן שבעליה היה בין החיים: "ספרי הכל, מטוב ועד רע:
מה היה? ומי היה? האם היית יפה תואר או אדם מכוער. האם היית מלך או מלכה, שר או
יועץ, או שמא היית סוחר או רוכל? האם היית אדם עשיר ומאושר, או אדם מסכן ואומלל?
האם היית אדם צדיק ותמים, או שמא רשע מרושע? כלום היה מקומך בין חכמים או שמא ישבת
במושב לצים? שודד דרכים היית או מישרי הדרך? האם לאליל סגדת, או לאל יחיד כרעת
ברך?" הגולגולת פתחה פיה ודיברה כאחד האדם,
וכך אמרה למוסא, עליהו סלאם: "סלאם עליך, יא מוסא, כלים אללה, שליח האל. דע
לך, יא אדון: השם שלי היה סולטאן ג'מג'מה. הייתי מולך על כל מדינות
"שאם". אני הייתי לאנשי המדינה כרועה, והם היו לי כעדר. שבע מדינות
היו תחת פקודתי, והן סיפקו לאוצרותי מסים ומכס. עמדו לשירותי עשרים אלף עבדים
שחורים ושלושים אלף שפחות יפות. עשרים אלף פילגשים נושאות כתר הסתובבו בחצרות
ארמנותי. שירתו אותי שלושים אלף ציידים וברשותם כלבי צייד, אשר צדו חיות בר כדי
לספק מזון לחיילי הרבים, וזאת בנוסף למאה אלף כבשים שנשחטו מדי יום ביומו ומאה
אלף ככרות לחם שנאפו בכל יום ויום ונאכלו עד תום. בגן החיות שלי חיו מאות אריות ולביאות,
כולם צמאי דם. שלושים אלף גמלים היו נושאים תבואות וסחורות ומובילים אותן למחסני
כל יום, ואלפי סוסים ופרידות היו מביאים שמנים בכל עת. כל מחוסרי הלחם קיבלו מדי
יום ביומו את מחייתם מאוצרותי, והייתי שבע רצון מכל חיי." שאל אותו משה רבנו: "איך קרה לך
מקרה המוות? וכיצד טעמת את המשקה המריר הזה?" ענתה הגולגולת: "יום אחד הלכתי
לשדה לצוד איילים וצביות, חזרתי בערב עייף ותשוש כוח. כאשר הגעתי לארמוני עם
מלווי, קיבלתי פתאום חום ורטטתי בכל חלקי גופי, ובקושי הביאו אותי עד חדרי.
הזמינו לי את הרופאים הטובים והידועים בחוכמת הרפואה, והם הכינו לי כל מיני
תרופות וניסו את כל סוגי מרפא אשר היו ידועים להם, אולם המרפא היה ממני והלאה.
הרופאים התייאשו ממני כליל. עברו שבעה ימים מיום ששכבתי במיטת
חוליי. מעל ראשי היה ממוקם אפריון מזהב. שכבתי על מצעים עשויים מאטלס ומקטיפה.
פתאום התגלתה לעיני דמות משונה והתייצבה מולי. בראותי את הדמות, כבדה לשוני מפחד ודבקה
לחיכי. שמעתי קול שמכריז ואומר: "זה הוא צו האל ואין לך מנוס ממנו ועליך
לשתות את משקה המוות! קצך הגיע ואיש אינו מסוגל למנוע אותו." צללי המוות נתנו את אותותיהם על פני
הצהובים. מפחד המוות שכחתי את הכאבים. והדמות שעמדה ממולי פרקה מעל גופי באלפי
ייסורים של צער וסבל את נשמתי ונטלה אותה ממני והוציאה את רוחי מראש ציפורני
והלכה לה לדרכה." מוסא אבן עמרם פנה לגולגולת ואמר:
"הוי סולטאן ג'מג'מה, ספר לי קצת על חיבוט הקבר ומה שעבר עליך. מה דרשו
ממך? ומה עשו איתך?" השיבה לו הגולגולת: "ביום שלקחו את
ארוני כמו אפריון ונשאו אותי בכבוד ובתפארת וליווה אותי קהל גדול ורב מהמכובדים
ועד לפשוטים שבאזרחי המדינה, עד לבית הקברות. ועם כל הכבוד והיקר והעושר הרב
שהיה לי, הלבישו אותי רק בתכריך מפשתן כמו כל אדם פשוט, והשליכו אותי לבור
שהכינו לי מכבר וכיסו אותו בעפר. וקהל האבלים אומנם עמדו ליד הקבר עצובים וביכו
אותי בבכי רב, אולם אחרי שעה נפרדו כולם. שני מלאכים חיכו לי בתוך הקבר בקוצר רוח
ונבוט אש בידם. הם פקדו עלי לשבת בתוך הקבר. קמתי וישבתי, והם תקפו אותי בחקירות
והרביצו לי עם הנבוט. שאלו אותי: 'מי אתה ומי הוא נביאך? למי אתה מאמין ומעריצו
של מי אתה?' אני, שלא היו לי אף דת ודין ולא הכרתי
באף נביא או שליח, הודיתי שאינני מכיר באף דין או דת. והם הכו אותי חזק על ראשי
וניפצו את כל עצמותי לרסיסים, ואחר כך התקיפו אותי אלפי עקרבים ועקצו אותי בכל
גופי. נחשים ארסיים זחלו על גופי והכישו אותי, ומזה שבע מאות שנים ושבעים שנה
שכך אני סובל, יושב בתופת ובשחת ואין לי גואל. כל ימי ולילותי הם אך צרה ובעיה.
אני צועק וצווח לאל שבשמיים ומתחנן שייתן לי חנינה. ועתה שמע אלוקים את תחנוני וחנן אותי
ושלח נביא גדול כמוך שיעזור לי ויביא מזור לתחלואי. אנא החזר עתה לגופי המפורר נפש חיה, כי
יש ביכולתך לבקש למעני חיים חדשים."
חד'רת מוסא (משה רבנו) חש חולשה בגופו
ונתקף בבהלה, אך לאחר כמה דקות חזר לאיתנו, פנה לאלוקים וביקש: "אלוקים הכל
יכול, אנא ממך, תן חיים חדשים לבעל הגולגולת, כדי שיכיר בייחודך ובאחדותך הבלתי
מעורערת!" ברצון האל נשבה אז רוח והתאספו כל אברי
גופה של הגולגולת מסביבה ונהפכו לגוף אחד שלם, והמת קם לתחייה, כרע ברך לפני
מוסא כלים אללה, והביע את אמונו באל היחיד וגם התאסלם במקום, והחל חיים חדשים
ושלווים. וימים רבים חי תחת השמש באמונה שלמה כמוסלמי טוב ומאמין. קורא יקר, כידוע לך המוסלמים נשענו בדתם
על היהדות וגם להם אגדות ואמונה בדמויות תנכיות, ואם הם מאמינים בגלגול נשמות
ובחיי העולם הבא, הרי שאנו היהודים נאמין פי כמה. כדאי לנו שנפשפש במעשינו בכל
יום, שלא נמצא עצמנו מופתעים בבוא היום. יפתח אברהמי מפיו של שייך עטאר, פרס, אסע"י 19504 |