חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

גלגול נשמות

מסופר כי במדינה אחת היה מלך וברשותו ארמון מאוד מפואר. קירות הארמון היו מקושטים בקישוטי כסף וזהב פז ומשובצים ביהלומים.

הארמון היה כה יפה עד כי דמה ביופיו לאחד מארמנות גן העדן שירד משמים עלי אדמות. בגן הארמון צמחו פרחים בשלל צבעים ועצים שהיו עמוסים בכל הפירות המצויים בעולם.

נוסף לארמון המפואר, לכתר ולכיסא ולכל שכיות החמדה שהיו ברשותו, היו למלך גם שני בנים, אחד יותר יפה ממשנהו, קומתם כארזים וכולם מחמדים.

אבל האח הגדול היה שונא בתוך תוכו את אחיו הקטן וחיפש הזדמנות להתנקם בו ולשים קץ לחייו, וזאת על מנת שרק הוא לבדו יירש את הכיסא והכתר ואת ארמון המלכות, ולא יהיו לו כל יריבים.

המלך אשר כבר הגיע לגיל שיבה, בא יומו והגיע קיצו והוא שבק חיים לכל חי.

תמו ימי האבל וביום מן הימים הזמין האח הגדול את אחיו הצעיר אל הארמון.

הם נכנסו לאחד החדרים, ופתאום קם האח הגדול וסגר את דלת החדר, השכיב את אחיו הקטן על הרצפה, קשר את ידיו ואת רגליו, ואז הוציא את חרבו מהנדן ורצה לשים קץ לחיי אחיו.

האח הקטן התחיל להתחנן אליו: "הוי אחי, למה תהרגני? מה רע עשיתי לך? אני בחור צעיר וטרם ראיתי דבר בחיי. אני מוכן לכתוב ולחתום בפניך שאני מוותר על ארמון ועל טירה, על אדמה ועל פרדס, על כיסא ועל כתר, ואף אוסיף עליהם כהנה וכהנה מרכושי, אם תרפה ממני ותניח לי לחיות!"

אולם אחיו לא אבה לשמוע אותו ואף איים עליו שיהרוג אותו בעינויים, שכן בין כך ובין כך לאחר מותו של אחיו יעבור אליו כל רכושו, ולמה שיקבל על עצמו סיכון וישאיר אותו בחיים?

בעוד הם מתווכחים – האחד מאיים והשני מתחנן, נשמע לפתע קול מסתורי שאמר: "הוי בחורי, חדל מלהרוג את אחיך. תתגבר, תתגבר על יצרך הרע ועל תאוות הבצע שלך!"

שניהם נדהמו והסתכלו פה ושם ולא ראו איש, כי איש גם לא ידע על המצאם בחדר. מהיכן אם כך נובע הקול? הם היו המומים, ובמיוחד האח הגדול אשר נתקף בחרדה.

הוא הסתכל פה ושם, והקול אמר: "מה אתה מחפש, בחורי? אין איש כאן, והמדברת אליך היא אני, אחת מהלבנים שבכותל. תאזין לי ותקשיב היטב, ואחר כך תחליט מה שברצונך לעשות. אני המדברת אליך כעת מכותלו של הבית, הייתי פעם מלך במדינת "שאם", והיה ברשותי חיל כבד ורב. ארבע מאות שרים היו לי וחמש מאות יועצים חכמים, ומיותר לספר מה גודל הנכסים וההון והרכוש שהיו ברשותי. אבל כאשר בא הקץ לחיי, דבר לא יכול היה לעזור לי – לא הון ולא ממון, לא הבת ולא הבן, לא חיילים ולא נשק, לא יועצים ולא שרים. פתאום נתקפתי בחום גבוה וחשתי כאבים בחזה, התחלתי לרעוד ולרטוט בכל גופי, ואחרי ימים ספורים עברתי מן העולם הזה.

דורשי טובתי, כל מה שיכלו לעשות למעני היה לקבור אותי באדמה ולבנות על קברי מצבה מפוארת. זה הכל.

שבע מאות שנה הייתי קבור באדמה. אחר כך נהרסה המצבה ורוחות עזות העיפו את עפרי ופיזרו אותי בחוצות ודרכים אשר מתחת לכיפת השמיים.

יום אחד דרך קדר על עפרי והעפר מצא חן בעיניו. הוא העמיס את העפר על שכמו ולקח אותו לבית האובניים שלו. שם שפך עלי מים ועשה ממני חמר ומהחמר יצר כד, שמילאו אותו במים.

עשרים שנים הייתי כד, ואחר כך נשבר הכד וזרקו את שברי בחוצות ובמשך שלוש מאות שנים נוספות רמסו אותי ודרסו אותי בבוז.

פתאום נשבה רוח חזקה והעיפה את עפרי ופיזרה אותו בים. שקעתי שם ונדבקתי לקרקעית הים לתקופה של שלוש מאות שנים. הגיע יום והים התייבש, ואני נשארתי ביבשה מאה שנה.

רצה הגורל ועבר שם פועל בנאי, חפר בעפר ולקח גם את עפרי שלי. הוא הכין חמר ודרך עלי, הכניס אותי בתבנית, ייבש אותי בשמש והכניס אותי לתוך כבשן לוהט, עד אשר נוצרה ממני הלבנה אשר מדברת איתך כעת. באו סוחרים וקנו ממנו את הלבנים, ואני בתוכן ובנו לפני חמש מאות שנים את הארמון הזה ואת החדר שבו אתה נמצא. ובמשך השנים שחלפו ראיתי בחדר זה הרבה אנשים שבאו לעולם וקיבלו נשמות וגם רבים אחרים אשר סיימו את חייהם ומסרו את נשמותיהם לבוראם.

הוי בחורי, כרגע אתה שבע רצון ממעשיך, אף על פי שאתה הולך נגד רצונו של בורא עולם. אתה מתכוון להרוג את אחיך לשווא והכל למען הבלי העולם הזה. אינך יודע מה תרוויח מכך, ומה יקרה לך אחר כך. יבוא יום ותראה שני אחים מאוחדים, ותתבייש במעשיך ותתחרט, אך אז החרטה כבר לא תועיל!"

האח הגדול, כאשר שמע את דברי הלבנה, נתקף בבהלה. הוא הרכין את ראשו לפני אחיו, פיתח את מוסרות ידיו ורגליו, ביקש ממנו סליחה ומחילה, נשק על לחיו ואמר לו:
"אויה לי שהשטן התגבר עלי, ותודה לָך, הלבנה, אשר לא נתת לי ללכת בדרכו של השטן, והדרכת אותי לדרך אמונה. מעתה נחיה יחדיו כגוף ונשמה, כי העולם לא יישאר לאף אחד, אהה אחי ורעי."

סמכו רק על אלוקים השולט בכל והוא אחד ואין בלתו.

יפתח אברהמי מפי נעמת אלה ידגאר, אסע"י 19502