|
המדענים והחמור יום אחד יצאו כמה מדענים למסע מחקר
בכוונה לבדוק תופעות טבע שונות הקשורות במזג האוויר. בדרכם עברו ליד בקתה שרועה
זקן ישב בה ונח בשלווה. הם ברכו את הזקן לשלום, והוא הזמין אותם
לבקתתו, כיבד אותם במאכלים טעימים עשויים מחלב צאן והגיש להם קפה חם ומהביל. כשרצו החוקרים לעזוב את הבקתה ולהמשיך
בסיור אמר להם הזקן: "מוטב שתדחו את יציאתכם ותישארו כאן בבקתה מכיוון
שבקרוב תפרוץ סערה וירד גשם זלעפות! היציאה החוצה עלולה להיות מסוכנת!" אבל המדענים שסמכו על הידע ועל ההשכלה
שלהם, לא שתו לבם לדבריו. הם נפרדו ממנו בשחוק לגלגני, והפצרותיו של הזקן לא
השפיעו עליהם. בינם לבין עצמם לעגו המדענים לזקן שנתן
להם עצות, כאילו אך לחינם חבשו שנים רבות את ספסל הלימודים, וכל הידע שלהם על
תופעות הטבע ומזג האוויר הוא אפס ואין. הן הם בחרו דווקא ביום חם ובהיר זה
כמתאים לסיורם. הם לא הרחיקו לכת מן הבקתה והנה קדרו
פתאום פני השמיים וגשם זלעפות ניתך עליהם ממרום. הם נאלצו לשוב על עקבותיהם. הם
עשו דרכם בתוך הגשם העז, מבוססים בתוך שלוליות המים והגיעו לבקתה ברפיון כוח
ובברכיים כושלות. הזקן יצא לקראתם וקיבל אותם בברכה, הכין
להם משקה חם ואמר: "בני, אמרתי לכם שמוטב לכם שלא לצאת החוצה בזמן כזה.
מדוע אתם הצעירים כל כך עקשנים?" שאלו המדענים את הזקן: "איך ידעת
שעתיד לרדת גשם בזמן שהשמיים היו בהירים והעונה היא עונת הקיץ והחום?" אמר להם הזקן: "הרי זה פשוט מאוד.
יש לי חמור. בעת שהוא מרים את זנבו וזוקף את אוזניו ונוער בקול חזק, זה סימן
שעומד לרדת גשם זלעפות!" אמרו אז המדענים: "עם כל מה
שקראנו וכל מה שלמדנו, לא הגענו לידע
של חמור ועל סודו לא עמדנו! שנים רבות
והתנסויות חיים לאדם נדרשות עד שיחדור לקח
זקנים לאוזניו החרשות. לך בדרך הישרה,
גם אם נראית היא ארוכה כי דרך הקיצור
עלולה להיות עוד יותר רחוקה! יפתח אברהמי מזיכרונו, אסע"י 16344 |