חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

 

             

 

מולה נסר אדין היועץ

לאיכר אחד הייתה פרה. האיכר נהג לאחסן עבורה שעורה בתוך כדי חרס גדולים. באחד הימים השתחררה הפרה מהרפת ומצאה את כדי השעורה. היא ניגשה לכד שעורה שהיה מלא למחצה, הכניסה לתוכו את ראשה והתחילה לאכול בתיאבון עד שכילתה את כל השעורה שהייתה בכד, אך כאשר ניסתה לחלץ את ראשה מן הכד לא הצליחה.

בא בעל הבית וראה את פרתו וראשה בתוך הכד. החל האיכר לגעור בה ולדחוף אותה כדי שתעזוב את הכד, אך הדבר לא עזר. לקח מקל והכה אותה, ושוב ללא תועלת. לבסוף הבין האיכר שהפרה אינה יכולה להוציא את ראשה מתוך הכד. הוא נשאר חסר עצות.

אמרה לו אשתו: "לך למולה נסר אדין ובקש את עצתו."  

הלך האיכר למולה וסיפר לו מה קרה.

"אוי איזה אסון!" אמר המולה, "מה הייתם עושים בלעדי? יש לי עצה בשבילך. לך ושחט את הפרה!"

הלך האיכר ושחט את הפרה, אבל ראשה של הפרה נפל אל תוך הכד ולא עלה בידו לחלצו.

חזר האיכר אל נסר אדין ואמר לו: "שחטתי את הפרה כעצתך, אבל ראשה נפל אל תוך הכד. איך אפשר להוציא את הראש מתוך הכד?"

"שוד ושבר!" אמר המולה, "מזלך שאני כאן לשירותך. יש לי עצה: לך ותשבור את הכד."

הלך האיכר, שבר את הכד ושחרר את הראש ושוב חזר למולה: "שברתי גם את הכד ושחררתי את הראש, אבל מה אעשה אתו?"

נסר אדין התעצבן ואמר לו: "הוי שוטים שכמותכם, מזלכם הוא שאני חי כאן ביניכם, אחרת הייתם אבודים! אומנם זה לא עסקי, אבל גם הפעם אתן לך עצה: לך ותמכור את הראש לכלבים."

הלך האיכר ולקח את ראש הפרה המגואל בדם אל רחבת הכפר. עקבו אחריו הכלבים ובאו והתאספו מסביב לראש.

אמר להם האיכר: "אני לא מוכר לכם בהקפה. רק אם תביאו לכאן את הכלב האחראי שיערוב לכם, אסכים למכור לכם את הראש בהקפה!"

התחילו הכלבים לנבוח. לפתע הופיע כלב שחור גדול וכל הכלבים פינו לו מקום.

"אה!" אמר האיכר, "זהו כנראה האחראי!"

הוא ניגש לכלב ואמר לו: "אם אתה רוצה את הראש, עליך לשלם לי את תמורתו, חמש מטבעות זהב, תוך חודש ימים!"

הכלב נבח בקול בתשובה ותפס את הראש במלתעותיו, והאיכר ראה בכך אות להסכמה. הוא הלך לביתו שש ושמח והודיע לאשתו כי מכר את הפגר בהקפה וכי יקבל את התמורה תוך חודש ימים.

עבר חודש והכלב לא בא לפרוע את חובו. הלך האיכר וחיפש את הכלב ובמקרה מצא אותו. "הבא לי מיד את הכסף שאתה חייב לי!" אמר לו.

אבל הכלב ברח מפניו. לקח האיכר מקל ליד ורדף אחרי הכלב. הכלב רץ ונכנס לבית עזוב, חרב למחצה.

תפס אותו האיכר וקשר אותו לאדן החלון, התחיל להכות אותו ואמר לו: "לא אשחרר אותך עד שלא תיתן את הכסף!"

הכלב נבח והתפתל מצד אל צד. לבסוף נעקר החלון ממקומו ומתוך גומחה חבויה שהייתה תחתיו נפל סיר מלא במטבעות זהב והתפזר בתוך הבית.

האיכר, בראותו את המטבעות המפוזרים שמח על כך שהכלב שילם לו את חובו. הוא שחרר את הכלב. לקח מתוך הערימה חמש מטבעות – המחיר שנקב עבור ראש הפרה והלך להודות ליועצו מולה נסר אדין על העצה הנבונה שנתן לו. הוא סיפר לו איך פרע הכלב האחראי את חובו.

הלך המולה גם הוא לבית החרב ולקח את יתרת המטבעות שהיו בו.

"מאיפה הבאת כל כך הרבה כסף?" שאלה אותו אשתו.

"זה שכר הטרחה שקיבלתי תמורת העצות שנתתי לאיכר!" השיב לה המולה.

מה שלא עושה השכל, עושה המזל. 

 

יפתח אברהמי מזיכרונו, אסע"י 16345