חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

צוואתו של בהלול

הארון אל ראשיד לא שבע נחת מאחיו בהלול ולפעמים היה כועס עליו ועל מעשיו. ופעם אחת אפילו הוציא עליו פסק דין מוות.

ומעשה שהיה כך היה: היה לחליף תוכי שהיה מאוד אהוב עליו. התוכי היה חופשי ולפעמים נכנס לחנויות ממתקים, אכל מהם ככל שיכול ופיזר את היתר ברגליו.

החנוונים היו כועסים עליו אך לא מעיזים לעשות לו דבר.

יום אחד עבר בהלול בשוק והשגיח במעשיו של התוכי ובכעסם של החנוונים וקללותיהם שכוונו אל בעל התוכי.

הדבר מאוד פגע בו וטרד את מצפונו. מצד אחד מקללים את אחיו וזה דבר שלא יעשה, ומצד שני יש לכך הצדקה מכיוון שהתוכי מפריע לחנוונים בלי סיבה.

הוא החליט לשים קץ לדבר. בערב לקח את התוכי והכניס אותו לכלוב רחב ומפואר, תלה את הכלוב על עץ יפה ורענן בגינת המלך. ויום יום היה מביא לו ממתקים ומניחם בתוך הכלוב ומטפל בתוכי כמו שצריך, בלי שהתוכי יגרום נזק לאיש ובלי שתוטחנה קללות בבעל התוכי.

אולם החליף לא ראה כמה ימים את התוכי האהוב עליו ומאוד התגעגע אליו. הוא התחיל לחפש אותו, אך איש לא ידע דבר על מקום הימצאו.

לאחר שהתייאש מחיפושיו ולא הצליח למצוא את התוכי, הודיע החליף על פרס גדול למי שיספק לו מידע על מקום הימצאו של התוכי, ואיים בעונש מוות על מי שהתוכי יימצא ברשותו.

בערב כאשר הלך בהלול לבקר את פילגשו, שמע על הפרס שהחליף מציע עבור התוכי שלו ועל האיום בגזר דין מוות למי שמחזיק את התוכי.

הוא חייך חיוך רחב ואמר: "התוכי כבר קבור בתוך החצר. ומי יוכל למצוא אותו?"

כאשר שמעה הפילגש על קבורת התוכי, לא היססה וחיש מהר הודיעה על כך לחליף הארון אל ראשיד.

למחרת באו שליחיו של המלך ועצרו את בהלול וללא שום חקירה גזרו עליו גזר דין מוות.

הזמינו תליינים אבל אף תליין לא היה מוכן להוציא להורג את בהלול, או לפגוע בו לרעה. כולם הרכינו את ראשיהם לאות הזדהות עם בהלול.

החליף התרגז מאוד וכעסו המריא שחקים. הוא הודיע לנתיניו שכל מי שיהיה מוכן לתלות את בהלול אחיו, יקבל פרס הגון.

בין כל הנתינים היה אחד בלבד שהתנדב ואמר שהוא מוכן לבצע את פקודת החליף.

למחרת, היה הכל מוכן לביצוע גזר הדין. הביאו את בהלול לרחבת התלייה ואמרו לו לבקש את בקשתו האחרונה, זכות שמגיעה לו על פי החוק.

בהלול ביקש דחייה של עשרים וארבע שעות עד להוצאתו להורג, כיוון שהוא אחיו של המלך ועליו להכין צוואה.

כידוע, מתן ארכּה כגון זו מצריכה בטחונות וערבויות שאכן הנאשם לא יברח ויתייצב לביצוע גזר הדין, אבל במקרה זה לא הייתה כל בעיה. כל השרים ידעו שבהלול לא יבגוד באיש ויקיים את הבטחותיו והיו מוכנים לערוב לו. היחידי שהיו לו ספקות היה אחיו החליף.

בהלול שוחרר. הוא פנה לבן אחיו וביקש ממנו כי ישכנע את אביו החליף לצאת לצייד ביום המחרת, וכך היה.

למחרת כשיצאו לצייד, ראו החליף ומלוויו בדרכם שלוש ערימות של אפר. מרחק של מאה מטר הפריד בין כל ערימה לערימה. כל ערימה הייתה בגודל שונה, ועל הערימה האחרונה ישב בהלול וקונן.

שאל אותו חליף אחיו: "מהו המעשה הזה שאתה עושה ברגעים האחרונים לחייך?"

בהלול ענה: "זוהי הצוואה שלי, ואתה שהנך היורש שלי, עליך לקיים את צוואתי. מאחר ואינך מבין את פשר הצוואה, אני אפרש לך אותה: הערימה הראשונה הגדולה מכולן מסמלת את ראשו של אדם אשר משרת את מעבידו בנאמנות. הערימה השנייה, הבינונית בגודלה מסמלת את ראשו של אדם אשר מאמין לפילגש. והערימה השלישית מסמלת ראשו של אדם אשר מגדל ומטפח את בנה של פילגשו.

במקרה הזה שלוש הערימות מסמלות את ראשי שלי, כיוון שאני קיימתי את שלושת הדברים שמניתי."

החליף עדין לא הבין את פירוש דבריו של אחיו והדבר רק עורר את כעסו. אולם בנו אשר ליווה אותו, אמר לאביו: "עלינו להביא את בהלול לחצר המלכות, ושם יפרש לנו את רמזיו."

בחצר המלכות בנוכחות היועצים, הסביר בהלול את פשר רמזיו: "ראשית, על מנת לשרת את אחי החליף בנאמנות, הכנסתי את התוכי לכלוב זהב, והתוכי נמצא בגן המלך ולא אירע לו דבר, ואיש אינו מקלל את החליף בגין התוכי המופרע שלו.

שנית, החליף גזר עלי גזר דין מוות ללא חקירה ודרישה, רק על סמך הלשנת פילגשי הבוגדת והבלתי נאמנה.

ושלישית, כאשר עמדו להוציאני להורג, איש לא היה מוכן לבצע את פסק הדין מלבד בנה של הפילגש שלי. אני טיפלתי בו וגידלתי אותו, וזה השכר שגמל לי!"

החליף, בשומעו את הדברים האלה, התחרט על מעשיו, ניגש אליו בבכי, נשק אותו על לחיו וביקש ממנו סליחה.

יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 16339