חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

 

             

 

קשים פצעי לשון מפצעי מכות

     אומרים שפצע הנגרם מפגיעתה של הלשון הוא יותר כואב ודוקר מפצע הנגרם מפגיעת מכה, ועל כך מסופר:

     היה איכר אחד שהיה יוצא יום יום לשדהו לעבד את אדמתו. פעם פגעה מחרשתו במקרה בנחש אחד ופצעה אותו קשה. אולם האיכר היה אדם טוב לב ולא יכול לסבול את כאביו של הנחש שהיה מתפתל סביב עצמו ולא יכול לברוח. האיכר ריחם עליו והביא לו חלב חם שזה עתה חלב מן העז שלו והגיש אותו לנחש.

     הנחש שכב תחת צל העץ, ליקק את החלב ונראה היה שנרגע. יום יום היה איכר בא ומגיש לו חלב, עד שהנחש הבריא לגמרי והתחיל לזחול כרגיל.

     אחר כך, כאשר האיכר היה יושב לנוח ולאכול, היה הנחש יוצא ממאורתו ובפיו מטבע של זהב, ומניח אותה לפני האיכר. ודבר זה הפך לעניין יום יומי.

     יום אחד לא יכול האיכר לבוא בעצמו לשדהו ולעבדו. הוא שלח את בנו במקומו, וגם הזהיר אותו לבל יפגע בנחש, ואדרבא, יגיש לו חלב כמנהג יום ביומו.

     הבן אומנם שמר על פקודת אביו, אבל כאשר הכניס הנחש את ראשו בתוך הצלחת והתחיל ללקק את החלב, נגעל הבן מצורת השתייה של הנחש וירק יריקה.

     הנחש נעלב מהיריקה ומהתנהגותו של בן האיכר. הוא התפתל והתנפל עליו, הכיש אותו וחזר למאורתו.

     האיכר חיכה לשווא לחזרתו של בנו, אולם הבן לא חזר.

     למחרת הלך האיכר לחפש את בנו וראה את גופתו הנפוחה של בנו המת. בצער רב קבר את בנו ואחרי ימים ספורים שוב חזר לשדהו עצוב ונדכא, אולם הנחש לא יצא ממאורתו.

     יום יום היה האיכר מחכה להופעתו של הנחש. עד שיום אחד יצא הנחש במקרה, אבל פנה לכיוון אחר.

     האיכר ניגש אליו כשהוא אוחז בידו את הצלחת המלאה בחלב ורצה לכבד אותו.

     אבל הנחש פתח את פיו ואמר: "בן אדם, בצע כסף הוא זה שמכסה את עיניך ומביא אותך שוב להגיש לי חלב. פתח את עיניך והבט: הפצע שפצעת אותי עם המחרשה שלך התרפא, אולם הפצע שקיבלתי מהיריקה של בנך לעולם לא יתרפא, ואני גם לא אשכח.

כל עוד תזכור את מות הבן, ואני את היריקה,

ידידות בינינו לא תיתכן והיא גם מזיקה."

 

יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 16353