|
מנהיגי שלוש דתות שייח' אל-אסלאם,
כומר נוצרי וחכם יהודי יצאו לדרך לבקר ביקור תנחומים אצל ראש שבט מכובד שאביו
נפטר הרחק ממקום מגוריהם. היה כל אחד
רוכב על חמורו ופוסע לאיטו, והיו מתווכחים על דא ועל הא. דרכם הייתה ארוכה ורבת
מכשולים. ערב אחד
נכנסו לפונדק אחד על אם הדרך. בבוקר ירד שלג כבד, והם נאלצו לחכות שם ימים
אחדים. הצידה שהייתה
ברשותם כמעט ונגמרה. הייתה גם בעיה נוספת שלא היה ברור כיצד יפתרוה: המזון של
הנוצרי היה אסור באכילה גם ליהודי וגם למוסלמי. המזון של המוסלמי היה אסור
באכילה ליהודי. לבעל הפונדק
היה טלה. הם החליטו לקנות את הטלה, לשחוט אותו ולאוכלו וכך לשבור את רעבונם. אבל
אז התעוררה בעיה: היהודי אמר: "אני לא אוכל מהשחיטה שלכם." המוסלמי גם
הוא לא אוכל משחיטתו של נוצרי, אבל לנוצרי מותר לאכול גם משחיטתו של מוסלמי וגם
משחיטתו של יהודי. הם התחילו
להתווכח, והיהודי הוכיח לשייח' אל אסלאם שזבח אל-יהוד מותר גם למוסלמי. והמוסלמי
אמר: "נכון, אבל בתנאי שהיהודי רק ישחט, אבל לא יגע בבשר." סוכם על כן
שהנוצרי יכין את האש, והיהודי רק ישחט, והמוסלמי יחתוך את הבשר ויבשל אותו לפי
הוראות היהודי. והם אכן נהגו
על פי ההסכם: היהודי שחט את הטלה והלך לנוח, הנוצרי התחיל להכין את האש ושייח'
אל-אסלאם התחיל לבתר את הבשר. מדי פעם היו השניים שמים חתיכת בשר על האש, צולים
אותה ואוכלים להנאתם, בעוד היהודי ישן. הנוצרי
והמוסלמי אכלו מה שאכלו ונדברו ביניהם לרמות את היהודי למחרת בבוקר. וסיכמו
ביניהם כי את מוחו של הטלה ואת חלקיו הפנימיים ישאירו ליום המחרת, ומי שיחלום
חלום יותר טוב, הוא זה שיאכל את החלקים הפנימיים. כמובן סוכם ביניהם מה יספר כל
אחד. בינתיים היה
הכל מוכן. הם עוררו את היהודי שיקום ויאכל גם הוא. הוא קם, והם ישבו לאכול
בתיאבון גדול. היהודי ביקש את הלב של הטלה, אבל השניים האחרים אמרו לו שאת הלב,
הכבד, הכליות והמוח ישאירו לבוקר יום המחרת, ומי שיחלום בלילה את החלום הכי יפה
כפי שיסכימו שלושתם יסכימו, הוא זה שיקבל את החלקים הפנימיים. היהודי לא
התנגד להצעה. הם ישבו ואכלו וברכו כל אחד את אלוקיו ושכבו לישון. באותו ערב
כולם היו שבעים ושנתם ערבה להם. למחרת השכימו לקום ועל פי ההסכם מן היום הקודם
היה עליהם לספר איש איש מה חלם בחלומו. הכבוד הראשון
ניתן לשייח' אל-אסלאם, והוא התחיל לספר בגאווה רבה כי הנביא מוחמד, עליהו סלאם,
בא בעצמו ובכבודו ולקח אותו ישר לגן עדן. אחריו סיפר
הכומר כי ראה בחלומו את ישו אשר בא בעצמו ובכבודו ולקח אותו לרקיע השביעי,
וכמובן שבדרכו ביקר גם את שייח' אל אסלאם שהיה בגן עדן. הגיע תורו של החכם
היהודי, ושני חבריו חיכו בקוצר רוח לשמוע את חלומו. אז אמר
היהודי: "מה נאמר ומה נצטדק, לצערי אינני בעל מזל כמותכם ואין לי חלק ונחלה
לא בגן עדן ולא ברקיעי שמיים. נגזר עלי לחיות על פני האדמה המלאה תלאות וצער.
והנה בא משה רבנו, עליו השלום, ומטה האלוקים בידו ודרבן אותי עם מטהו ואמר: 'קום בן אדם. מה לך נרדם?
חבריך הצדיקים – כל אחד פנה לדרכו: אחד נשלח לגן עדן, והשני נלקח לרקיע השמיים,
ואתה נשארת כאן לבדך ודרך ארוכה לפניך. קום אכול את השאריות ולך לך לדרכך'.
כמובן שלא יכולתי להמרות את פיו של נביאנו ולהתנגד להוראותיו של משה רבנו. בלית
ברירה קמתי ואכלתי, ואני מתפלא שאתם שוב נמצאים כאן. וכי למה זה חזרתם
בחזרה?" שני החברים
התרגזו נורא על היהודי, אבל הוא אמר להם: "למה לכם להתרגז? ומה אתם הייתם
עושים במקומי?" ובזה נסתתמו
טענותיהם והם התחילו שוב לנסוע יחדיו ליעדם, אבל בלבם חשבו להתנקם ביהודי,
וכשהגיעו ליעדם סיכמו ביניהם שלאחר שינחמו את האבלים, יעשה כל אחד מהם מעשה
להטים כלשהו. הם הטמינו, כל אחד בכיסו, ביצה אחת, כך שברגע שירצו לעשות מעשה
להטים, יטיל כל אחד מהם ביצה. וכך עשו.
הגיע הזמן להראות את להטיהם. המוסלמי והנוצרי נשאו נאומים והבטיחו לאנשים שבלהט
אמונתם הם יכולים אפילו להטיל ביצים. הם הראו לאנשים את הפלא: הם קרקרו 'קוד קוד
קוד' כמו תרנגולות והוציאו מתחתם ביצים, ואז אמרו ליהודי: "נו, מה
אתך?"
עלה היהודי על הבמה וקרא בקול: "קוקוריקו! האם שתי תרנגולות לא
זקוקות גם לתרנגול גבר?!" יפתח אברהמי מזיכרונו.
אסע"י 15836 |