חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

הלקח שנתנה ציפור לאדם רודף בצע

צייד אחד טמן פח ללכידת עופות כהרגלו, אולם הפעם נפלה במלכודתו ציפור יפה וקטנה, אשר בנוסף ליופייה ידעה גם שפת אנוש.

כאשר אחז הצייד את הציפור בין ידיו, הוא התאכזב מממדיה הזעירים וחשב להרוג אותה מיד.

אך הציפור פתחה פיה ואמרה: "בן אדם, מה בצע בכך שתהרוג אותי? הרי צדת בעבר כל כך הרבה חיות בר ובהמות שדה ואכלת אותן ואף על פי כן לא שבעת. ואיזו הנאה תהיה לך מאכילת ציפור קטנה כמוני? נהג הפעם כאיש רחמן ונדיב ועזוב אותי לנפשי ותמורת חסדך זה אגלה לך שלושה דברי חוכמה שיעזרו לך הרבה בחיים שלך. את דבר החוכמה הראשון אומר לך בעוד אני נתונה בין ידיך. את הדבר השני – כאשר תעזוב אותי, ואת השלישי – כאשר אתעופף אל ראש העץ, ואם תאמץ אותם תהיה מאושר ובר מזל."

האיש הסכים.

אז אמרה לו הציפור: ראשית, אל תאמין לדבר אשר אינו מתקבל על הדעת."

האיש הרפה מן הציפור וכאשר הייתה היא חופשייה אמרה לו: "אל תתחרט על דבר שכבר איננו בידך ואל תחשוב על מה שעבר. דע לך כי אתה אדם ביש-מזל! הנחת לפרנסה שבורא עולם זימן לך לחמוק מבין ידיך וויתרת עליה בקלות. בתוך גופי יש אבן חן גדולה במשקל מאה גרם ששווייה אלפי דינרי זהב, אך הגורל רצה שלא תאכל אותי ותהנה מאותה אבן!"

בשומעו דברים אלה החל האיש לכעוס על עצמו מאוד. הוא צעק והכה על ראשו והתחרט על כך שהניח לציפור להימלט מבין ידיו.

אז אמרה לו הציפור: "איש טיפש, או שאתה חירש או שאין לך שכל והבנה. הרי לפני רגע אמרתי לך שני דברי חוכמה: אל תתחרט על העבר ואל תאמין לדבר בלתי אפשרי. הרי הייתי בכף ידך ומשקלי לא מגיע לחמישים גרם, וכיצד יכולה אני לשאת בתוך גופי אבן במשקל מאה גרם?"

לשמע הדברים נרגע האיש וביקש מהציפור שתמסור לו את דבר החוכמה השלישי.

אמרה לו הציפור: "לא למדת דבר משני דברי החוכמה הראשונים ואתה מבקש דבר חוכמה שלישי?

למסור לטיפש דבר חוכמה ותוכחה,

כמוהו כזריעת גרעין באדמת מלחה."

יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 15830