|
הבישוף, הכומר והנדבן היה בישוף אחד, מטיף גדול, אחד בדורו, שבין
היתר גם היה ממונה על כנסייה אחת, ותמיד הייתה שגורה בפיו האמרה 'שלא יהיה גרוע
יותר!' תחתיו שרתו
שני כמרים שניהלו כנסיות קטנות יותר. יום אחד ניגש
לבישוף אחד מהכמרים ובעצב רב ובמבט דואג שאל אותו: "האם שמעת מה קרה
לידידנו הנדבן הגדול והטוב?" "לא, לא
ידוע לי כלום ולא שמעתי מאומה." ענה לו הבישוף. הכומר פרץ
בבכי מר וסיפר כי הנדבן הגדול והמאמין של הכנסייה יצא לטיול לכמה ימים, ובהעדרו
מהבית נשרף ביתו כליל. הבישוף זקף
את ראשו ואמר: "הוי איזה מזל ביש, אבל שלא יהיה גרוע יותר!" "אבל
אשתו הצעירה והיפה של הנדבן, גם היא הייתה בתוך הבית, אדוני הבישוף, והאש אחזה
בה ושרפה אותה!" "אה, זה
כבר לא בסדר," אמר הבישוף, "אבל מה לעשות? טוב שלא קרה גרוע יותר
מזה!"
"כן" אמר הכומר בעצב, "כמה עצוב, בזמן שמצאו את גופתה
החרוכה של האשה היפה בתוך מיטתה, מצאו לצדה את גופתו של חברנו היקר ואחד מחסידיך
– פלוני הכומר מכנסייה זו וזו." "אוי,
מסכן. כמה ביש מזל הוא ידידנו הדגול והנדבן והמאמין הטוב שלנו. לא די בזה שביתו
נשרף, גם אשתו המסכנה נשרפה? ואם לא די בכך גם דיבתו יצאה לרעה! אבל מה לעשות –
זה הוא העולם. וטוב שלא קרה גרוע מזה!" לשמע דברי
ההודיה האחרונים של הבישוף, כבר לא יכול היה הכומר להתאפק ויצא מכליו, ובעצבנות
רבה פנה לבישוף ושאל: "מה עוד ציפית שיקרה, ואיך אתה אומר 'טוב שלא קרה
גרוע מזה'?" הבישוף היסס קמעא ואחר כך חייך ושאל:
"מתי קרה הדבר?" הכומר ענה:
"אתמול." "ובכן
זה העניין: עלינו להודות על כך שהמקרה לא קרה יום לפני זה, אחרת היו עלולים
למצוא את גופתי שלי במקום גופתו של עמיתנו הכומר, ובמקרה כזה, זה היה הדבר הגרוע
ביותר שיכול היה להיות, ועל כן תודה לאל: גם זו לטובה!" רשם יפתח אברהמי מפי ישי, אחיו, יוצא פרס. אסע"י 15839 |